שרוני שמעון

שמעון שרוני

שם משפחה קודם: צילביץ
תאריך לידה: 18/02/1909
תאריך פטירה: 01/09/1994
ארץ לידה: לטביה
בת זוג: טובה שרוני

פיסות חיים
שמעון שרוני (צילביץ) נולד ב-18 בפברואר 1909 בריגה, בירת לטביה ופלך של רוסיה אז – לאִמו הניה, בת רבנים מעיר ההשכלה שקלוב, ולאביו חנן, בן למשפחת עובדי אדמה שלמד מסגרות וחרשות נשק בצבא הרוסי.

בריגה נולדים למשפחה שני בנים ובת, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1914, לוקח האב את המשפחה ועובר איתה לטולה שבתוככי רוסיה. כאן נולדת בת נוספת.

אבי המשפחה, שאינו דתי אדוק, מדבר יידיש בבית, בנוסף לרוסית, כדי לשמור על אווירה יהודית, הולך לבית-הכנסת בשבתות וחגים, וכל זאת על מנת לשמור על מסגרת מחייבת בית יהודי.

בפרוץ המהפכה הבולשביקית נסגרו בתי הספר. הילדים נשלחים הביתה. כל סדרי החיים משתבשים.
אין מזון, אין בגדים ואין פרנסה להמון העם. הקור והרעב ברחובות, פרעות וגזל הם מאורעות של יום יום.
בזכות מקצועו של האב עוברת המשפחה את תקופת המהפכה בשלום ואף נשכר מורה פרטי מיוחד כדי שילמד לשמעון ואחיו את יסודות ההשכלה הכללית.

ב-1922 חוזרת המשפחה לריגה. שמעון חוזר ללימודים סדירים בגימנסיה העברית בריגה ומתגלה כתלמיד מוכשר ביותר – ידיעותיו במתמטיקה, שפות ומוסיקה מדרבנות את הוריו לשלוח אותו ללימודים באקדמיה למדעים.
שמעון, ג’ינג’י ועקשן, מתנגד ללחץ ההורים. עוד בטרם סיים לימודיו בגימנסיה הוא מצטרף לתנועת הנוער “בורוכוב” הציונית-סוציאליסטית, בה לימוד מקצוע חיוני ישמש הכשרה וקידום התור לעלייה לישראל.

שמעון בורח מהבית ומכשיר עצמו לבד אצל אחד מאומני הנגרות שבעיר. ההורים נכנעים לרצונו של שמעון ושולחים אותו במקום לאקדמיה לבית ספר מקצועי.

בסיום לימודיו, ב-1929, עולה שמעון לבדו לארץ-ישראל והוא בן עשרים.

בהגיעו לארץ הוא מצטרף לקבוצה המקימה את קיבוץ שפיים, אותה הוא עוזב ב-1933 ועובר לרמת-גן.
ברמת-גן פותח שמעון נגריה, ומכאן ואילך הוא מוכר כ”שמעון הנגר” היודע כל רזי המקצוע על בוריים.

בערב אחד, ועל בטן ריקה במסעדת הפועלים שברמת-גן, הוא פוגש את טובה, ומאז נמשך הקשר שישים שנה.
בנוסף לנירה הבכורה, מנישואיו הראשונים, יולדת לו טובה את עדינה, הניה ואריאלה.

שמעון הנגר, חניך תנועת “בורוכוב”, ממשיך להיות חלוץ מתנדב ונענה לכל קריאה של מוסדות הישוב.
ב-1939 הוא מתנדב כשוטר במסגרת המשטרה הבריטית ושומר על האזרחים הגרמנים שבשרונה.
ב-1941 הוא עובר ל”משטרת הישובים” וחיל המשמר של ה”הגנה”, וב-1945 הוא מתנדב לגדוד מכבי האש של רמת-גן.

התכנית “מהעיר אל הכפר” משכנעת את שמעון וטובה לעבור ב-1952 מרמת-גן לנען.

שמעון מוצא לעצמו מקום עבודה חדש–ישן: הנגריה, ובמשך עשרים ושתיים שנה הנגריה ושמעון חד הם:
רהיטים בבתי ילדים וחברים, חלונות ודלתות המצויים במבני ציבור ומשמשים אותנו עד היום. צעצועים שהכין לחגי המשק קישטו שנים רבות את הנדנדות והקרוסלות הפזורות בחצרה של נען.

ב-1973 עובר שמעון לעבוד במפעל ומצטרף לקבוצה גדולה של חברים בוגרים העובדים שם.
במקביל פותח את “נגריית החובבים” שלוש פעמים בשבוע בה הדריך ולימד כל מי שרצה לעסוק בנגרות.

ההתנדבות והרצון לעזור מניעים את שמעון גם במסגרתה של נען. על פי הצורך יצא לשנת גיוס בקדמה, ולהכשרת מקלטים לילדים ביראון הקדיש חודשים רבים. לכל עולה רוסי שזה מקרוב בא הפך שמעון לחבר ומדריך, וביתו בית פתוח עבורם.

זכות גדולה נפלה בחלקך, סבא שמעון, להיות מוקף באהבה של משפחה גדולה, בנותיך, נכדיך ונינך – ארבעה דורות יחדיו – עד ליומך האחרון.

נוח בשלום על משכבך וימתקו לך רגבי אדמת נען.

יובל