שניידר שרה

שרה שניידר

שם משפחה קודם: וורמן
תאריך לידה: 01/12/1916
תאריך פטירה: 25/04/2013
ארץ לידה: פולין
בן זוג: יצחק שניידר

פיסות חיים
אמא שלנו, שרה, נולדה בשנת 1916 בחווה בפולין להוריה איטה ושלמה זלמן וורמן. בת זקונים לאחר שש אחיות.

אביה היה סוחר עצים ובעל מנסרה וטחנת קמח. בגיל שבע התייתמה משני הוריה וגדלה אצל אחיותיה, כשהיא עוברת מאחות אחת לשנייה.

שנים ראשונות אלו בחווה, הטבע, המרחבים, עצי האגוז הענקיים והנחל שופע הדגים, עיצבו את חייה ועולמה.
קשורה וקשובה לעד לטבע, לעונות השנה המתחלפות ובכלל ליופי באשר הוא.
לימודים סדירים היו לה רק שלוש שנים ראשונות, אך התשוקה והרצון ללמוד ליוו אותה כל חייה.

בבדידות ילדותה יצרה לעצמה עולם משלה, מעניין ועשיר, כאשר המוסיקה והשירה היו חלק עצום ביכולתה להתגבר על קשיי היומיום. המוזיקה ליוותה ותמכה בה לאורך כל חייה, ברגעים יפים וברגעים קשים. עוד לפני חודשים מעטים, כשכבר לא יכלה לשמוע מוסיקה, היתה שרה לה בראשה את השירים שהלכו איתה מאז ילדותה.
בגיל מאוד צעיר גילתה את חדוות הקריאה, את הספרים, ולא פסקה מלקרוא ולהעשיר את עצמה לאורך כל תשעים ושש שנות חייה.

בגיל 15 יצאה להכשרה בסלובלקי שבמזרח פולין, שם פגשה את אבא שלנו יצחק שניידר, שהגיע להכשרה מוילנה עם מטען של תרבות יהודית עשירה. ממנו ספגה את השפה העברית ואת הזיקה וההתעניינות הרבה בעם היהודי ובציונות.

אבא יצחק עלה לארץ, לנען, ב-1935 ושנה לאחר מכן מצטרפת אליו אמא.
נולדת דפנה וכמה שנים אחריה עדה.

אבא מתגייס לפלמ”ח, נעדר הרבה מהבית, ואמא מתמודדת עם קשיי הזמן והמקום לבד.
אמא מקבלת קבוצת ילדים ומטפלת בהם כשתים-עשרה שנים באהבה ומסירות. עד היום “ילדים” אלו קרובים לליבה.
כך ממשיכה בטיפול עוד שנים רבות ולאחר מכן עוברת לתפירת טריקו ומוצאת בה סיפוק רב.

נולד שלמה, בן הזקונים האהוב, והקן המשפחתי רוגע וטוב, ואז במפתיע, בקיץ 1966, נפטר אבא ושוב הלבד מלווה אותה.

אנחנו הבנים בונים את בתינו במרחקים, רואים משם את קשיי ההתמודדות שלה, אבל מרגישים שהיא חלק חי וחשוב מאוד בחיינו.

לא היה דבר שלא ידעה עלינו, בחוש נסתר ובאינטואיציה עצומה, שהיתה פלא ופליאה גדולה עבורנו.
כל נכד ונין שנולד לווה באהבה והתעניינות בלתי רגילה, אף יום הולדת לא נשכח ממנה.

אהבה את נען והיתה גאה ביופייה ובהרגשת הבית.

בשש השנים האחרונות חייתה בבית הדרים בדירה עצמאית, מקבלת את החום, התמיכה והאהבה מהבית, ובחודשי חייה האחרונים את הסיעוד והעזרה הנפלאה מבית זה.

מטען הילדות שלה – האהבה ליופי, למוזיקה, לקריאה ואהבת המשפחה, העשירו את חייה עד לסופם.

יהיה זכרך ברוך, אוהבים המשפחה.