גדעון (בובי) שטרנפלד
תאריך לידה: 18/10/1920
תאריך פטירה: 20/12/1980
ארץ לידה: גרמניה
בת זוג: רחל שטרנפלד
פיסות חיים
דברים על קברו:
…לפני חודשיים נכחתי במסיבה שערכה המשפחה לבובי, במלאות לו 60 שנים…
גדעון שטרנפלד – המכונה בובי – נולד בגרמניה בשנת 1920, למשפחה מתבוללת, שם לא קיבל כל חינוך ציוני או יהודי.
עם עליית הנאצים לשלטון הרגישה אמו כי מסוכן ליהודי – אפילו הוא מתבולל – להישאר בגרמניה, והיא הצליחה לשלוח אותו לארץ-ישראל באמצעות המוסד “לעליית הנוער”.
כך הצילה את חייו. אך היא עצמה כבר לא הספיקה לברוח מציפורני הנאצים.
בשנת 1936 הגיע בובי ארצה בחברה של נוער יהודי, שבה היתה גם רחל – אשתו לעתיד.
החבורה שהתה שנתיים בקיבוץ עין-חרוד, שם למד בובי לעבוד בטרקטור, ומשם הועברה החבורה לשנת הכשרה בנען. כבר אז התבלט בובי באהבתו את העבודה בטרקטור.
בתום שנת ההכשרה בנען נשלחה החבורה לתגבר את חולתה, שהיתה אז קיבוץ צעיר, ושם עבדו – בובי ורחל – בדיג.
אחרי שלוש שנים בחולתה, בשנת 1941, חזרו השניים לנען, וכאן ייסדו את ביתם המשפחתי, הקבוע.
בנען צורף בובי לענף הפלחה, בו הוכיח את יכולתו וגישתו הרצינית לעבודה. שדות הפלחה שלנו היו אז מבותרים, השתרעו מגן יבנה עד גזר, ועובדי הענף נאלצו לנדוד עם כלי עבודתם ולגור בשדה עד גמר העיבוד, מבלי לחזור הביתה בתום יום העבודה.
בובי עמד בזה יחד עם כל עובדי הענף, שגילו בו שותף אחראי לביצוע המשימות ומקצוען ממש בכל הקשור בטרקטור ומכונות חקלאיות.
כאשר רכשנו טרקטור לעבודות חוץ, וקיבלנו עבודה בחברת “חריש”, היה זה טבעי שבובי יהיה האיש שלנו שם.
בחברת “חריש” עבד כעשרים וחמש שנים. בתחילה כטרקטוריסט ואחר כך כמנהל עבודה.
בשנים אלה נתן את חלקו בכל העבודות הגדולות שבוצעו בדרום ובסיני, מכביש בורמה עד כביש-סדום-אילת, מ”בקעת הירח” שבסיני עד “קו בר-לב” המפורסם.
היה יוצא לעבודה בארבע בבוקר וחוזר עם חושך, ולפעמים היה שב הביתה רק פעם בשבוע.
בובי היה טרקטוריסט מעולה שהקפיד לבצע את העבודה בדייקנות ובמיומנות, ואת זה הוא דרש מהנתונים לפיקוחו.
אך יחד עם זה היה מוכן להסביר ולהדריך, על ידי הדגמה אישית, כיצד לבצע עבודה שדרשה מיומנות.
את התכונה הזאת שלו הכרתי אישית בתקופה שבה עבדנו שנינו, במשמרות, בטרקטור שלנו, כשבנינו את בריכות הדגים בקיבוץ בית-הערבה שלפני מלחמת השחרור, ואני אז טרקטוריסט מתחיל, חסר ניסיון.
אז גם הכרתי יותר את בובי האדם, ונוכחתי שמתחת לקליפה המחוספסת, הדוקרנית לעתים, מסתתרת נפש רגישה ומבינה, בעלת ערכים חיוביים, והקליפה אינה כלל עבה וחזקה כל כך.
קצת מזה ידעתי גם לפני כן, כאשר בובי שימש תחליף אבא לבני, בתקופת היעדרי מנען, עקב שירותי בבריגדה היהודית, במלחמת העולם השנייה. הוא הצליח כל כך בתפקידו זה עד כי בני לא תמיד זכר שבובי אינו האבא שלו…
המשימה האחרונה של בובי בעבודות עפר היתה בניית המאגר שלנו למי קולחין. הוא ביצע את המשימה בכישרון ויכולת ראויים לשבח, וזו המזכרת המוחשית ביותר ממנו לנען.
לפני שש שנים התגלו אצלו הפרעות במחזור הדם ברגליו. הוא ניסה להסתיר זאת ולהמשיך בעבודה כרגיל, אך לפני שנה וחצי נאלץ לעשות הסבה מקצועית. הוא התחיל לעבוד כנהג במפעל שלנו והרגיש שהוא נקלט שם יפה ומעריכים את עבודתו.
גם שם הוכיח את אחריותו לכל עבודה שנתבקש לעשות, כי בובי היה איש העבודה – פשוטו כמשמעו, ובזה הוא הגשים ציונות, למרות שלא רצה להודות בכך.
בובי היה איש משפחה מסור. את רוב זמנו הפנוי בילה בין בני משפחתו שהעריכו אותו כאב וסבא אוהב ואהוב.
גם ברגעיו האחרונים היה עם משפחתו, כי בובי מת מיתת נשיקה, בשנתו, בזמן שבני המשפחה עסקו בהכנת ארוחת ארבע של שבת…
המוות בא עליו כחטף, והוא רק בן 60…
יהי זכרו ברוך!
צבי רובינוב
