פלמן שרה

שרה פלמן

תאריך לידה: 03/12/1912
תאריך פטירה: 09/04/2007
ארץ לידה: פולין
בן זוג: משה פלמן

פיסות חיים
סבתא שרה עלתה לארץ כנערה צעירה, עם הוריה ואחיה.

נולדה בגליציה, פולין, למשפחה דתית, החיה בצנעה וחינכה את ילדיה לערכים הומניים, דתיים ולאומיים, כאשר ברקע נמצאה תמיד השאיפה לעלות לארץ ישראל.

גילויי האנטישמיות והפרעות שנעשו ביהודים באזור מגוריהם הפכו את השאיפה למעשה, וב-1923, בהיות סבתא בת 11, עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בירושלים.

גם כאן הוסיפה המשפחה להתקיים בצמצום.

לימודים והשכלה היו ערכים חשובים בעיניה ואך טבעי היה שבחרה במקצוע ההוראה. תחילה למדה בתיכון בסמינר למורות ב”בית הכרם” ומאוחר יותר השלימה שנתיים של לימודי הוראה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטה העברית בירושלים. במיוחד גילתה עניין במורשת העם היהודי, תנ”ך, היסטוריה ובשפה העברית, והוסיפה להשכיל וללמוד תחומים אלה באופן עצמאי גם לאחר תום לימודיה הממוסדים.

הנערה שהתבגרה בירושלים החלה לשאול שאלות הנוגעות לאורח חייה, ובבגרותה עזבה את הדת והצטרפה לתנועת “המחנות העולים”. תחילה הצטרפה לגרעין המיועד לבית השיטה, לאחר מכן היתה שליחה מטעם ה”חלוץ” להעלות ארצה יהודים מגרמניה. לאחר שנתיים שבה לארץ והגיעה לנען.

כאן הכירה את משה פלמן, וב-1938 נישאו והקימו ביתם בנען. ב-1939 נולד בנם הבכור שאול וכעבור שש שנים נוספות, ב-1945, באותו שבוע שבו נפטר בעלה ממחלת הסוכרת, נולד בנם השני, שנקרא על שם אביו – משה (פוסי).

סבתא נשארה לגדל לבדה את שני בניה. לא פעם יצאה מפיה הערה חולפת על כך שנשאה בעול העבודה וגידול הבנים בתקופה שבקיבוץ לא היו הנחות בשום תחום של החיים.

מלחמת השחרור הוסיפה לה מנת צער כפולה: שני אחיה נהרגו – האחד בשיירה ב”שער הגיא” והשני ב”שיירת הר הצופים”. מבין האחים שנותרו הייתה רבקה, שעזבה אף היא את אורח החיים הדתי, הקרובה לה ביותר, ולאורך השנים שמרו על קשר הדוק. ב-1987 פקד אותה אסון נוסף – בנה שאול נפטר באופן פתאומי.

סבתא היתה מחנכת שנים רבות בנען וראתה בכך את יעודה. היא השקיעה ימים כלילות בהכנת חומר לימודי ודרשה מעצמה ומתלמידיה לא פחות ממצוינות.

השינויים שחלו בקיבוץ במהלך השנים היו קשים לה והיא המשיכה לכנותו “המחנה” ולהיאחז בסיפורי העבר, על החיים באוהלים והקריאה לאור מנורת הנפט.

יחד עם זאת שמרה תמיד על סקרנותה: הרדיו היה מכוון אצלה תמיד על רשת א’, היא לא “פספסה” יציאה לטיולים בארץ ובחו”ל, כשיכלה, ובימים שהיינו רואים אותה בתלבושת חגיגית ידענו שהיא בדרך לקונצרט של “הפילהרמונית” עליה היתה מנויה. בנען היתה יושבת בשורה הראשונה בכל ארועי התרבות. בחדר האכילה, בשולחן הקבוע, הייתה נפגשת עם תלמידי אולפן ומתנדבים שאפשרו לה “בריחה” לעולמות אחרים.

כילדים התראינו איתה כמעט מידי יום, ובשבת היינו מגיעים ל”ארוחת ארבע”, עם עוגת שמרים מיתולוגית, פרוסה לפרוסות שוות ואחידות. הביקור השבועי הזה היה הזדמנות גם להשלים ערכים לא פתורים בתשבצי סוף השבוע, שכן כל התשובות היו מצויות בראשה, ואם לא אז באנציקלופדיות שהיו ברשותה.

אושר אמיתי ידעה סבתא בקרבת ארבעת ילדיהם של שאול ורחל – איל, טל, יעל ומיכל, ובנו של פוסי לידור.

חמשת הנינים, שבחייהם של הבוגרים בהם, ישי ומוריה, עוד הספיקה לקחת חלק פעיל, העלו חיוך על פניה וסייעו לה להיפרד מפויסת יותר מן העולם שלא תמיד הקל עמה.

נזכור את הקשר המשפחתי, הידענות, הסקרנות ואת סיפור חייך… היי שלום…

המשפחה