נתן רבקה

רבקה נתן

שם משפחה קודם: למישוב
תאריך לידה: 09/12/1917
תאריך פטירה: 28/04/2005
ארץ לידה: ישראל
בן זוג: פבי נתן

פיסות חיים
רבקה’לה – כך קראו לה כולם.
רבקה’לה היתה בצעירותה נערה סוערת, בעלת מראה נאה, אהבה גברים והיתה מוקפת תמיד ואהובה מאוד.
כשהגיעה לנען היתה בת עשרים ואחת. היא הגיעה מכפר הנוער בן-שמן, שם התחנכה בתור נערה.

רבקה’לה נולדה בראשון-לציון, אחת משבעה אחים ואחיות. האחים: צבי, אפרים וישראל, והאחיות: דבורה, בלה ושרה. היא האחרונה שנותרה מבין כולם.
אבי המשפחה עלה מרוסיה ועסק בנגרות. האמא היתה עקרת בית. התקופה, תקופת השלטון התורכי בארץ ישראל.
יהודים וערבים – אוכלוסיה מעורבת. אמצעי תחבורה דלים – עגלות וסוסים. כבישים לא היו. תנאי החיים קשים.
את כל זה סיפרה רבקה’לה לנכדתה כנרת, במסגרת עבודת “השורשים” שלה…

בעקבות התנאים הקשים, משפחת למישוב, משפחתה של רבקה’לה עברה מראשון לציון לגדרה.
רוב התושבים שם עסקו בחקלאות: גידול ענבים ושקדים. עיבוד האדמה נעשה על ידי בהמות ושוורים.

בגדרה הלכה רבקה’לה לגן הילדים. הגן היה בתוך מבנה ציבורי ששימש לבית כנסת.
עוד סיפרה לכנרת שהיתה חוזרת מהגן היתה עושה לעצמה משחק מקליפות תפוזים וזיתים ושרה להם כאילו הם הילדים והיא הגננת שלהם.

מאוחר יותר עברה המשפחה לרחובות, שם בנו את ביתם על גבעה שהיתה ידועה בשם “גבעת האהבה”.
הבית היה בודד בכל הסביבה, אך בתוכו פנימה היה מלא שמחה וריקודים.
מול הבית היה שוק של ערבים – השוק של רחובות. ערבים מכל הסביבה היו באים ביום ראשון ונשארים עד יום שישי. רבקה’לה, הילדה, היתה מסתובבת ביניהם וככה למדה את השפה הערבית.
לימים, בעבודתה בנען, שימשה כ”אם בית” לקבוצות המתנדבים, מהם למדה את השפה האנגלית ושלטה בה.
הקשר שלה לאנשים והבלתי אמצעיות עזרו לה לקלוט שפות בקלות.
רוב שנותיה בנען שימשה רבקה’לה כמטפלת. את נושא הטיפול בתינוקות למדה בירושלים, שנה לפני בואה לנען.

את פבי, בעלה, הכירה בנען. פבי, הרציני והחושב, ההיפך הגמור שלה, נכבש באופייה הסוער של רבקה’לה.
הם גידלו יחד, בבית חם ואוהב, את שתי הבנות: אביבה ובת-עמי.

כשפבי יצא לשליחויות ועבודות חוץ שונות, נשארה רבקה’לה בנען, מסורה למשפחה הקטנה שלה.
כשפבי נפטר המשיכה לחיות את חייה הצנועים ושמרה על אופי צעיר ורענן, עם המון אופטימיות. בשנים האחרונות, למרות שמצבה הבריאותי הלך וירד, המשיכה לשמור על אותם דברים שנשארו טבועים עמוק בתוכה והפכו לחלק ממנה. כמו את אותה העברית, בסגנון עסיסי וייחודי, או את שירי ארץ ישראל שכל כך אהבה לשיר, שהיו כבר לחלק ממנה, מאישיותה, והיא הוסיפה לשיר אותם עד רגעיה האחרונים.

רבקה’לה סיימה את חייה בשקט ושלווה, תוך דקות מעטות וללא כל ייסורים. כשעה לפני מותה עוד שרה את השירים אותם הרבתה לשיר כל ימי חייה. שירי ארץ ישראל של פעם ושירי רועים.

קשר מיוחד ואהבה עצומה היתה לך, רבקה’לה, לבנותייך ובני משפחתם: לנכדות ולנכדים, לנינות ולנינים, ולכל המשפחה שגדלה והתרחבה. היום כולנו מחזירים לך את אותה אהבה.