נתן פבי

פבי נתן

תאריך לידה: 01/01/1916
תאריך פטירה: 12/08/1995
ארץ לידה: רוסיה
בת זוג: רבקה נתן

פיסות חיים
פבי נולד בשנת 1915 בעיר פטרסבורג (לנינגרד) בבית גדול, מרווח, עם אומנת מינקת שטיפלה בו בילדותו.

המשפחה, שהיתה בעלת אמצעים, נחשבה אז למשפחת אצולה רוסית-יהודית, לכן הורשתה, על פי רישיון מיוחד, להתגורר בבירת הצארים.

אך העושר והאושר לא האריכו ימים. המהפכה הרוסית שפרצה, שינתה בין-לילה את מעמד המשפחה.
אביו של פבי, שנחשב קפיטליסט, נלקח לילה אחד מן הבית ונעלם. מאוחר יותר הוצא להורג.

המשפחה שנותרה נאלצה לברוח, לנדוד ולהתחיל חיים חדשים.
פבי, אחותו הגדולה ואמו, החלו לנדוד בדרכי הרפתקאות מלאי סבל, קור, יערות, עגלות סוסים ורעב.

תחנת חייו הבאה היתה ריגה, בירת לטביה, אצל סבתו, שהיתה דמות מיוחדת במינה, כפי שהוא מתאר: פעלתנית ואידיאליסטית, שלימדה אותו קרוא וכתוב והכינה אותו לכיתה א’.

האם נישאה פעם שנייה, ילדה בן נוסף ועברה לגור בדנציג, שבגבול גרמניה-פולין. בעקבותיה עברו גם פבי ואחותו והצטרפו אל האם והאח הקטן.

בדנציג החל פבי להכיר ולהבין את הציונות. יום אחד, בסיום משחק טניס אצל חבר, הוזמן למועדון תנועת הנוער הציונית – “להכיר חברים חדשים וגם בנות”.

זו היתה דריסת הרגל הראשונה שהובילה אותו לארץ, ואחר כך לנען.
בגיל חמש-עשרה החל פבי מתכנן בעצמו את עלייתו. בגיל שש-עשרה עלה בתור תלמיד והגיע לבית הספר החקלאי מקווה-ישראל. המעבר החד מאירופה לארץ-ישראל יצר קשיי היקלטות לנער הצעיר. יחד עם המשבר שעבר החל מחפש את דרכו אל התנועה הקיבוצית שהקסימה אותו.

לנען הגיע פבי בגיל צעיר מאוד, וכפי שהוא מתאר – כאן עברו עליו שנות נעוריו היפות ביותר ופה ביסס את השקפת חייו.

את רבקה הכיר פבי בחדר הקריאה, שהיה אז המרכז התרבותי של נען.
החתונה, עם עוד שבעה זוגות נוספים, נערכה על הדשא בהפסקה של חצי שעה מהעבודה, כשהטבעת עוברת מזוג לזוג לפי התור (וכל זאת בבגדי עבודה כמובן…)

פבי, כמו שאר חברי נען, לקח חלק בגיוסים לפעילות ציבורית שהיוו את לו”ז החיים של אז.
לאחר מלחמת השחרור נהיה פבי נהג משאית, ובמקצוע החדש הזה הוא מתמיד שנים ארוכות.

המהפך הגדול בחייו היה תפקיד מנהל בית הספר בנען במשך חמש שנים תמימות. מי לא זוכר את השעה 6.30 בבוקר, שעת ההשכמה לצלילי מנגינות אהובות שבקעו מתוך הרמקולים, שהיו מוצבים בשטח בית הספר… בתפקיד זה הוא ראה את אחד משיאי פעילותו בנען. מכאן גם מעורבותו בחג בר-המצווה וחג הבנים.
פבי היה ממעצבי הטקסים האלה. הוא חי אותם, נשם אותם והתרגש לכבודם כל פעם מחדש.
זו היתה תמצית פעילותו התרבותית באותן שנים.

מאז עבר פבי “גלגולים” רבים, כפי שהוא מכנה זאת: הקמת קדמה – הקיבוץ שנעזר והפך להיות קיבוצם של בני נען ב”שנה שלישית”, הקמת הקיבוצים גִלגל ונערן ובהמשך אחריות על כל ישובי קו העימות מהבקעה ועד גבול הצפון.
שנים של ניתוק מהבית, הרבה נסיעות והרבה סיפוק על ידי קשר לדור הצעיר ולהתיישבות –”זקן אחד בין צעירים” – לפי הגדרתו.

בסיומה של תקופה זו חוזר פבי הביתה ומקדיש את כל מה שהחסיר לבנות אביבה ובת-עמי, ולנכדים שאותם אהב בדרכו המיוחדת.

פבי הקדיש את שנת חייו האחרונה בעבודה במפעל והשקיף על נען מהצד.

הוא ביקש לא להספידו. להיקבר כאדם פשוט, אבל “אם אין ברירה” אז לנגן מוסיקה על קברו ולא להיות עצובים…

יהי זכרו ברוך!