אוטיקר ישראל

ישראל אוטיקר

תאריך לידה: 01/01/1911
תאריך פטירה: 16/05/1972
ארץ לידה: פולין
בת זוג: לוטקה אוטיקר

פיסות חיים
ישראל נולד בקרמניץ בשנת 1911.
קרמניץ העיר ידועה בנופה המקסים וניצבת בצומת דרכים בין רוסיה, גליציה וליטא.
בעודנו נער וכבר פעיל בחיים הציבוריים בעירו: נואם באספות עם, בבית הכנסת וחבר במערכת העיתון המקומי.
הילדות והנעורים נשארו חרותים עמוק בלבו של ישראל וכל ימיו קיים קשר הדוק עם “יהדות יוצאי קרמניץ”.

נערותו בקרמניץ הובילה אותו באופן טבעי להכשרה החלוצית בפולין וב-11 לאוקטובר 1938 הגיע לארץ ישראל.

בהגיעו ארצה הצטרף לפלוגת “הבחרות הסוציאליסטית” בשכונות בורוכוב (שם חי אחיו שלום, שעלה לפניו) ונפגש לראשונה בעבודה פיזית מפרכת: הוא נשלח לעבודת סבלות בנמל תל אביב ואחר כך נקרא מטעם הקיבוץ להצטרף לפלוגת “עין הים” שבעתלית.

גאוותו היתה על עבודת הספנות בה עסק תקופה מסויימת ב”עין הים” – היא נווה-ים של היום.
בהמשך יצא ישראל לשליחות של שנתיים לאיטליה ולאחר שחזר, בפברואר 1947, העתיק את מקום מגוריו לנען – בה פגש את רעייתו לעתיד – לוטקה.

בתקופה זו, של מלחמת השחרור וקום המדינה, הגיעו לנען הכשרות ונוער עולה.
ישראל נרתם לעבודה בחברות הנוער ביסודיות, בלב פתוח ובהתלהבות האופיינית לו, כשההמשך, אחר-כך, הוביל אותו לפעילות בועדת הקליטה והנוער של הקיבוץ.
גולת הכותרת של עבודתו שם היתה הוצאת חוברות של חומר לימודי לחברות הנוער בשם “דוברות”.

אסון פוקד את משפחת אוטיקר: הבת, עדה, נהרגת באסון בנען.
ב- 1962 יוצאת המשפחה לשליחות לארגנטינה – להתרחק מעומק הכאב.
הפגישה עם הגולה היהודית, עבור ישראל, היא מעין שיבה לפולין שלפני מלחמת העולם השניה.

בשובו משליחות זו, ב-1964, הוא פונה ללימודים באוניברסיטה בירושלים ובאפעל ומשקיע עצמו בלימודי ההיסטוריה הסוציאליסטית היהודית.

ישראל הדריך והורה במשך שנים רבות בחוגי לימוד ובבית הספר לחברים בנען (שהיה מיוזמיו הראשונים) – היסטוריה, סוציולוגיה ודמוגרפיה יהודית. הוא הצליח לעניין בנושא זה חברים רבים ורכש לו חוג תלמידים נאמן ומסור.

באחרית ימיו עסק בכתיבת ספר סיכום על תנועת “החלוץ” בפולין. את הספר סיים כשהוא על ערש מותו – עד שנפטר בעצם מלמול שורות ומילות הכתב – ב-16.5.1972.

אוטיקר היה תלמיד חכם, איש תנועה וקיבוץ בכל מאודו, אציל-נפש ואהוב על כל חבריו ותלמידיו.

ניתק פתיל חייו של ישראל… חודשים ארוכים של סבל ויסורים לא יכלו לרוחו החזקה, לנפשו האצילה.
נשא את גורלו הקשה בגבורה עילאית, בשקט ובענווה – מידות שאפיינו את אורח-חייו של ישראל היקר, הטוב באדם…
היה איש – וראו – איננו עוד… וגדול, גדול הכאב.