אוטיקר לוטקה

לוטקה אוטיקר

תאריך לידה: 15/06/1914
תאריך פטירה: 11/09/1980
ארץ לידה: פולין
בן זוג: ישראל אוטיקר

פיסות חיים
לוטקה אוטיקר, לבית אדלשטיין, נולדה בוורשה בשנת 1914. אביה עסק בציור ובעיצוב-פנים, אמה היתה תופרת.
במשפחה היו שלושה ילדים – בן ושתי בנות.
האח – צבי (אדק) – לחם במרד גטו ורשה ונפל שם. אחותה עברה את השואה בפולין, וחיה עד היום בארץ זו.

לוטקה סיימה את הגימנסיה וכחברת “החלוץ הצעיר” הגיעה לקיבוץ-הכשרה “תל-חי”
בביאליסטוק, אך מטעמי בריאות נאלצה להפסיק את העבודה הפיסית הקשה.
למדה צילום רנטגן ועבדה בעבודה זו כשלוש שנים.
בו בזמן היתה פעילה במרכז “החלוץ הצעיר” בוורשה. שם פגשה את יוסקה רבינוביץ, שעשה בשליחות “החלוץ” בפולין, ובעזרתו הגיעה ארצה בשנת 1938 והשתקעה בנען.

לוטקה עבדה שנים רבות בגן-הירק, על אף בריאותה הרופפת, ועוד בתחילת דרכה בקיבוץ
החלה לעבוד בעבודה חינוכית, כגון: הדרכת חברת הנוער הישראלית הראשונה בנען, בה עבדה
יחד עם יעקבי. כבר אז הקימה, באמצעים פרימיטיביים, מעבדה לטבע ולחקלאות.
היה זה בשנות מלחמת העולם.

לאחר מכן גויסה לעבוד בהוצאת הספרים של “הקיבוץ המאוחד” בתל אביב, מסוף 1943
עד סוף 1945.

בתקופה זו התקשרה עם ישראל אוטיקר, שהיה חבר עין כרמל (עין הים).
לוטקה הלכה איתו לעין כרמל ושם נולדה בתם, עדה ז”ל, ואילו בנם, יוסף, נולד בנען.

לוטקה חיתה מספר שנים בעין-כרמל, אך בסופו של דבר השתקע הזוג בנען.
בין פעולותיה יש למנות הוראת טבע בבית-הספר, עזרה לימודית וטיפול מיוחד, הקמת מעבדה
בבית ספרנו והקמת חדרי-העיון בנען, יחד עם בת שבע צ’פלינסקי.

בשנות ה-50 עבדה בספריה הכללית של אפעל, ובשנת 1962, לאחר האסון הכבד בו נספתה עדה,
יצאה עם המשפחה לארגנטינה, בשליחות הקיבוץ.
לאחר שובם חלה ישראל ונפטר בשנת 1972.

לאחר מותו של ישראל הקימה לוטקה, יחד עם יעקבי, את הארכיון בנען ושניהם אף גויסו
להקים את ספריית “יד-טבנקין” באפעל. בשני המקומות עבדה עד ימיה האחרונים כאשר
היא מקפידה כל השנים לעבוד גם במפעל הממטרות. בעקשנות נאחזה בעבודה זו כי ראתה בה
מקור פרנסה ואפשרות לדור הוותיקים לת רום את חלקו.

גם לפעילות ציבורית נתנה ידה, כגון: ועדת-החברה, בית ספר לחברים וועדת-אבלות.
רבות תרמה בכל שטחי החברה והתרבות. היא השקיעה הרבה מחשבה בהנצחת זכרו של
החבר בחדר-הזכרון, בארכיון ובבית-העלמין. כל מי שעבד במחיצתה יזכור אותה במסירותה
ללא גבול, ביכולתה הרבה, ברגישותה ובטעמה האסתטי – אשר התבטא גם בטיפוח דירת
המשפחה, למען יוסף וידידיו.

יהי זכרה ברוך!