מוסנזון משה

משה מוסנזון

תאריך לידה: 12/12/1910
תאריך פטירה: 01/04/1979
ארץ לידה: רוסיה
בת זוג: לאה שרשבסקי
בת זוג: זלדה מוסנזון
בת זוג: מלכה מוסנזון

פיסות חיים
מתוך דף ליום השלושים:
משה, בן אשר ודבורה מוסנזון, נולד ב-12 לדצמבר 1910, בקמיניץ – פודולסק, רוסיה.
המשפחה עלתה ב-1911 והתיישבה בעין-גנים, מושב העובדים הראשון, ליד פתח-תקוה.
לאחר שהות קצרה בנען, ב-1931, הצטרף לקבוצת “החוגים” במעין-חרוד ואחר כך ברעננה.
ב-1935 הצטרף כחבר לנען. ביולי 1940 התגייס ליחידת התובלה בצבא הבריטי, שם ערך את עיתון הבריגדה “החייל העברי”. השתחרר מהצבא בדצמבר 1945.
ערך את עיתון “במעלה” מ-1947 עד 1955.
לאחר חזרתו הביתה עבד שנים ברפת ובשנותיו האחרונות במפעל הממטרות.

* * *

דברים על קברו:
הנה עומדים אנו, עצובים ואבלים, בהיפרדנו ממשה.
נפרדים הננו מאחד מחברינו הוותיקים, הטובים, המעולים והמיוחדים שזכינו לחיות במחיצתם.
אחד הבונים, המעצבים את דמות משקנו.

משה היה לא רק אחד מוותיקי נען. באחד ממכתביו כתב מתוך הכרת-ערך על אבא ואמא שלו אשר בנו את מושב העובדים הראשון בארץ, ועל עצמו – כממשיך את הרעיון בקבוצת הנוער העובד הראשונה בנען. הוא כתב בגאווה על אבות ובנים השלובים יחד במעגל חיים אחד, חוליה שלובה בחוליה, ונמשכת השלשלת.
נעקר שורש משורשי הקיבוץ. אדם וחבר, מיוחד בסגולותיו ובפעליו – חקלאי, סופר ועורך, איש הגנה ולוחם נגד הנאצים בשדות המלחמה. איש טבע ופרחים, איש הומור האוהב לשמח לבב חברים, איש תנועה ואידיאלים בכל הווייתו.

ולא אנחנו לבדנו, אלא אלפים שהכירוהו – בהתיישבות, חיילים ביחידות העבריות במסגרת הצבא הבריטי, אנשי הגנה ופלמ”ח, חובבי ספרות, טיול והומור – שרויים היום בתוגה על לכתו מאיתנו לבלי שוב.

הלב הומה אל הרעיה, הבנים, הבנות, אל הנכדים והנכדות, אשר שכלו את אביהם הנלבב.

ישראל גלילי

* * *

מתוך ספרו “מכתבים מן המדבר”:

…זה לי “ליל הסדר” השני מחוץ לבית, ולא מעטה היא המועקה. כשאני מצייר לעיניי את חדר האוכל שלנו בליל החג, את שפע האור הבוקע מעיני החברים והילדים – מכרסמים בי הגעגועים עד כלות הנפש.
נראה לי שהשנה נודעת לחג החירות משמעות עמוקה יותר מבכל שנה, הן שרויים אנו בנקודת-מוקד היסטורית, בהיאבקות על החירות, חירות עם וחירות אדם.

אילו הייתי בבית הייתי מציע לחדש השנה ב”ליל הסדר” מסורת-עם שנתקדשה ב”כוסו-של-אליהו” ואולי היה צריך לייחד במרכז חדר-האוכל שולחן ערוך כדוגמת שאר השולחנות, ואליו לא יסב איש. יהא זה שולחנם של האלפים והרבבות אשר חירותם האישית והלאומית נרמסה במגפי הנאצים, ואנו, כל הווייתנו משוועת לשחרורם ולהצטרפותם למחננו…

…קיימנו את ליל הפסח כהלכתו, כפי יכולתנו. ליד עיתון היחידה “החייל העברי”, דו-שבועון לחיילים בסטנסיל, שאני משמש עתה כעורכו, הכינונו “הגדה” של פסח מודפסת. חוברת לבנבנה וצנועה, שמעליה רשום: 5.מ.ט. יחידה עברית לתחבורה, כוחות המזרח-התיכון.
ובמרכזה – הגדה של פסח תש”ב. בשדה. ליקטנו ל”הגדה” זו מתוך “הגדות” קיבוציות וממקורות אחרים.
בשעת ארוחת החג קראו חיילים מפינות שונות קטעים מלווים בשירה, כמו אצלנו, בבית.

כתבתי את הפתיחה ל”הגדה” וקראתי מתוכה בפתח החג:
…”בליל זה, בהתקדש עלינו חג החירות, ליל י”ד בניסן תש”ב, ואנו מסובים יחדיו, חיילי יחידת הנהגים 5.מ.ט., ולבנו נסער וחוגג.
נסער הלב, כי לא תמה מצרים לישראל. כי הייתה תבל כולה מצרים לנו.
נעלה הערב על ראש שמחתנו, באבל יוקד ובחרון-שילומים, את בתי ישראל ברחבי הגולה אשר הפך למו החג לחגא. נזכור את ספינת ישראל סוערה, אשר חופים לא יקלטוה וחופה האחד, הנכסף, נעול על בריחים.
והיתה שמחת חג החירות חרישית ועצורה כי עלה הכורת על בית ישראל.

בהיותנו מסובים יחדיו, מאות חיילים עבריים, בניכר, הרחק מן הארץ, ולבנו עם הבית אשר בשליחותו הלכנו, והוא חוגג וקורן ממרחקים, והעלינו את זכרם של חברינו, אשר נזעקו אל הדגל, וכרעו בדרך. אלה אשר נפלו ראשונים במערכה, ואלה אשר נפלו בשבי האויב.

נעלה הערב את זכר הבית, את נפתולי בניינו ואת לבטי גידולו. נראנו ממרחקים, והוא קורן ומאיר, ונאמין כי תגבר בו תחושת מפלט אחרון לאומה המתבוססת בדמה, ופסו בו אזלת-יד וההתכחשות לתביעות-הבניין והנאמנות לו.

בהתקדש עלינו ליל החג, וזכרנו את “ליל הסדר” אשתקד, אשר חגונו את החג ואנו קורסים על סלעים בערוץ טוברוק במצור, וחשנו כי לא הוסר המצור וכי סגר עלינו סביב סביב. ותיכון בנו אמונת ה”אף-על-פי-כן”: כי יכול נוכל למצור מצרים אשר סגר עלינו סביב.

ובהתקדש עלינו חג החירות הבא ומצא אותנו על חורבות משעבדי החירות”…
26 במרץ 1942