מוסנזון מלכה

מלכה מוסנזון

שם משפחה קודם: וינטראוב
תאריך לידה: 27/10/1922
תאריך פטירה: 15/03/2003
ארץ לידה: פולין
בן זוג: מנחם גרינבוים
בן זוג: משה מוסנזון

 

פיסות חיים
מלכה נולדה באוקטובר 1922 בעיר לודז’ שבפולין, כבת שלישית למשפחה דתית אמידה.
למשפחתה היה עסק טקסטיל בשם “האחים ויינטראוב”.

עם מות אביה, כשהייתה בת ארבע, נשלחה לבית דודתה בעיירה קונין, שם העבירה את שנות ילדותה.
בשנת 1938, עם התגברות האנטישמיות, עקרה עם דודתה ודודה מקונין חזרה ללודז’, עיר הולדתה.

בשנת 1939, בהיותה בת 17, פרצה מלחמת העולם השנייה, וחודש לאחר תחילתה הועברה מלכה לגטו לודז’, שם התאחדה עם אמה, אחיה ואחיותיה.
בשנת 1944 גורשו מלכה ומשפחתה לאושוויץ, שם נשלחו אמה ודודתה להשמדה, ומלכה נשארה עם שתי אחיותיה. מאושוויץ נשלחו האחיות, שלא נפרדו בכל אותה תקופה, למחנה העבודה מנהרוזן-בוטיגינגן שבגרמניה, לחצי שנה. חודשיים לפני תום המלחמה הועברו למחנה ההשמדה ברגן-בלזן.

ב-1945 שוחרר מחנה ההשמדה על ידי הצבא הבריטי ומלכה נסעה לפולין לחפש את שאר משפחתה.
משם חזרה לגרמניה, לעיר ליננבורג, לשם עברו אחיותיה, ועבדה כספרנית בקהילה היהודית.
בליננבורג הכירה את מנחם גרינבוים ונישאה לו. בשנת 1948 נולד בנה הבכור, אבי.
לאחר שנה עלתה המשפחה לארץ ישראל והתגוררה בתל אביב.
הנישואים לא עלו יפה ובשנת 1950, כשאבי היה בן שנתיים, היא באה אתו לנען – בה מצאה את ביתה.

בתקופה הראשונה עבדה מלכה במטבח הילדים, ואחר כך, במשך עשרים ואחת שנים, עבדה בחינוך, כמטפלת.
העבודה עם “הכיתה שלה” הסבה לה הרבה אושר וסיפוק.

לאחר מספר שנים הכירה את משה מוסנזון, ובשנת 1958 הם נישאו.
בשנת 1960 נולדה בתם ורד. שנותיה עם משה היו מאושרות. כשחלה סעדה אותו במסירות, עד מותו, בשנת 1979.

במשך שבע-עשרה שנים עבדה מלכה בחדרי החולים, במסירות ובאהבה יצרה בית חם.
לאחר העבודה בחדרי החולים שימשה כ”אם בית” ב”מרכז יום” החדש שנפתח, אהבה את המקום ואת אופי העבודה.
בשנים האחרונות לחייה עברה לעבוד בדואר.
היא הייתה קשורה מאוד לקבוצת “החברות”. הייתה מלאת אהבה לנכדיה: יזהר, נטע, רנן ובר.

מלאה אהבה לאנשים. ידעה כיצד ליצור ולשמור על מערכות יחסים חמות לאורך שנים.
הייתה בה אופטימיות מפתיעה, מאור פנים ואהבת אדם כנה, מקבלת, נטולת שיפוטיות.

מתוך סיפוריה לנכדה רנן:
…”בתחילה לא ידעתי עברית. הייתי בודדה והיה קשה. בני אבי נקלט במהירות והכיר הרבה חברים חדשים. שלושה חודשים אחרי בואי לנען הכיש אותי נחש צפע ובקושי יצאתי מזה.
באבי טיפלו באותה תקופה במסירות רבה הורים של ילדים מכיתתו. אני חושבת שזה מה שקבע את החלטתי להישאר בנען…”

אנחנו הבנים, הנכדים, המשפחה והחברים הרבים, כבר מתגעגעים אלייך…

כניסת חברים
דילוג לתוכן