בית כנסת דרכי נועם

טעימות לשבת – פרשת תולדות 09.11.2018

זמני השבת:
הדלקת נרות: 16:22
צאת  השבת: 17:23

זמני התפילות:
יום שישי:
מנחה וערבית: 16.25
יום שבת:
שחרית: 07.45
שיעור ומנחה: 16:15

בגדי החמודות: מה היה מיוחד בבגדיו של עשו?

בחומש – יצחק מבקש לברך את בנו הגדול עשו, אך אשתו רבקה יודעת כי דווקא יעקב הוא זה שראוי לברכות. היא קוראת לו ומצווה עליו להתחזות לעשו כדי לקבל את הברכות. רגעים ספורים לפני שהוא נכנס לאביו, מלבישה אותו רבקה את בגדיו של עשו. "ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית, ותלבש את יעקב בנה הקטן ". לפי המדרש, בגדים אלו היו בגדי כהונה, ועשו קיבל אותם בירושה מאדם הראשון. כשאדם הראשון הקריב קורבן כתודה על כך שהוא נברא, נתן לו האלוקים בגדים אלו . לאחר-מכן הם הועברו בירושה לשת בנו, שהעביר אותם לבנו בכורו וכך הלאה. הבגדים הגיעו עד לנח והוא העניק אותם לבנו שם (שקרוי גם בשם מלכיצדק) שהיה גם הוא כהן גדול. משם המשיכו הבגדים לעבור מדור לדור, הגיעו לאברהם אבינו, ליצחק בנו ולעשו, הבן הבכור של יצחק. מכיוון שבגדים אלו שימשו עבור עבודת הא-ל, ונשותיו עבדו עבודה זרה, לא השאיר אותם עשו בביתו אלא הפקיד אותם בבית הוריו. כך יכלה רבקה להשתמש בהם כדי להלביש את יעקב ברגעים הקריטיים של קבלת הברכות. מה היה בסופם של הבגדים? במדרש אחד מופיע כי לאחר שיעקב השתמש בהם הוא אמר לעצמו: עשו הרשע לא ראוי ללבוש בגדים מיוחדים כאלו. הוא חפר בור, וגנז אותם באדמה. אולם במדרש אחר מופיע כי בגדים אלו המשיכו לדורות הבאים, ובגד זה היה כתונת הפסים שיעקב נתן ליוסף, מה שעורר עליו את קנאת האחים.      המדרש אומר שאת המילה בגדים ניתן גם לפרש במובן של בוגדים, ולמעשה יצחק הריח את הבוגדים והפושעים שעומדים לצאת מזרעו של יעקב. אפילו אצלם טמונה תמיד האמונה בא-ל אחד בתוך הלב, וכשראה זאת יצחק אבינו הוא נעתר ובירך את יעקב. בהקשר לכך מביא המדרש סיפור העוסק באדם בשם יוסף בן משיתא, שבגד בעמו והצטרף לגרועים שבאויביו. בעת חורבן בית המקדש, הוא נלחם לצד האויב וכאשר בית המקדש נפל בידיהם הם הציעו לו להיכנס להר הבית ולהיות הראשון שבוזז את הרכוש. הוא נכנס והוציא משם מנורה עשויה זהב. "זו מנורה המיועדת רק למלכים ולא לאנשים פשוטים" הם אמרו לו, "כנס שוב וקח לך שלל אחר". אך באותו הרגע התעורר בו זיק של תשובה והוא סירב להיכנס שוב למקום הקודש. "לא דיי שהכעסתי לאלוקיי פעם אחת, אכעיסנו פעם שניה?". הוא סבל עינויים קשים ומרים אך התעקש שלא לעבור שוב על מצוות הבורא ולחלל את מקום הקודש.

למה מתפללים את תפילת "שמונה עשרה" בלחש?
החלק המרכזי בכל תפילה הוא התפילה הנאמרת בעמידה, בלחש וברגליים צמודות. לתפילה זו קוראים בשם "שמונה עשרה" או "תפילת העמידה". מדוע? הלכות רבות בתפילה אנו למדים מתפילתה של חנה, אמו של שמואל הנביא, שהייתה עקרה והגיעה למשכן בשילה והתפללה לזכות בילדים. וכך מתוארת תפילתה בספר שמואל : "רק שפתיה נעות וקולה לא יִשָׁמֵעַ". מכאן למדו שהתפילה צריכה להיות בלחש. הסיבה לכך היא בגלל שהדיבור בתפילה הוא לקב"ה עצמו, אשר שומע את תפילת הלב ולא זקוק לשמוע את הקול שיוצא מהפה. בנוסף, חכמינו זיכרונם לברכה הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים. סיבה נוספת לתפילה בלחש: כשמתפללים בבית הכנסת, התפילה בקול עלולה גם להפריע למתפללים האחרים. בהתבוננות לעומק, התפילה בלחש מסמלת את המצב הרוחני הגבוה אליו מגיע המתפלל: המרחב האישי של האזרח מצטמצם והולך ככל שהוא מתקרב יותר למקום שבו נמצא המלך. דבר שמחוץ לארמון המלוכה נחשב נימוסי ומקובל, עלול להתפרש כעבירה חמורה בתוך תחום הארמון; ובנוכחות המלך ממש, אפילו מחוות גוף לא מתאימה עלולה  להתפרש כמרידה בכבוד המלכות. בתפילת העמידה (תפילת שמונה-עשרה) אנו פונים ישירות למלכו-של-עולם, הקב"ה, ומשום כך יש להתנהג בהתאם לתחושת נוכחותו הקרובה, במלוא המורא והכבוד. עם זאת, חשוב לזכור כי למרות התפילה בלחש יש להוציא את המילים בפה ממש ולא מספיק לחשוב אותם בלב, כי תפילה היא מצווה, ומצווה צריך לקיים במעשה, ומחשבה והרהור המילים לא נקרא מעשה.

התפילה בקול עלולה גם להפריע למתפללים האחרים. בהתבוננות לעומק, התפילה בלחש מסמלת את המצב הרוחני הגבוה אליו מגיע המתפלל: המרחב האישי של האזרח מצטמצם והולך ככל שהוא מתקרב יותר למקום שבו נמצא המלך. דבר שמחוץ לארמון המלוכה נחשב נימוסי ומקובל, עלול להתפרש כעבירה חמורה בתוך תחום הארמון; ובנוכחות המלך ממש, אפילו מחוות גוף לא מתאימה עלולה להתפרש כמרידה בכבוד המלכות. בתפילת העמידה (תפילת שמונה-עשרה) אנו פונים ישירות למלכו-של-עולם, הקדוש ברוך הוא, ומשום כך יש להתנהג בהתאם לתחושת נוכחותו הקרובה, במלוא המורא והכבוד. עם זאת, חשוב לזכור כי למרות התפילה בלחש יש להוציא את המילים בפה ממש ולא מספיק לחשוב אותם בלב, כי תפילה היא מצווה, ומצווה צריך לקיים במעשה, ומחשבה והרהור המילים לא נקרא מעשה .