שמיר נבו

נבו שמיר

תאריך לידה: 28/05/1966
תאריך פטירה: 06/10/1984
ארץ לידה: ישראל

– נפל בעת מילוי תפקידו –

פיסות חיים
בן 18 במותו.
אחד-עשר שנים מבכים אנו את יקירינו ביום הכיפורים, מאז המלחמה. ושוב – ביום כיפור – הוכינו…

קצרים היו חייו של נבו בננו, והוא הלך בהם – פותח לעצמו נתיב, וילדותו ניכרת בנעוריו.
סבוכות היו שנותיו והוא מתעקש להתירן לבדו… מתי מעט שותפו בלבטיו, בסערת נפשו, בכאביו, מתעקש לבדו לקבוע את דרכו, וידו המושטת לא יכלה לקבל את ידינו המושטות, שלא ידעו איך…

בדמיון עשיר ניחן נבו, שניכר במקוריותו ובייחודו. כשרונות רבים היו צפונים בו, וחיכינו לימים שהסכרים יפרצו וכל הטעון בו פנימה יעלה. ונבו יוכל לתת ולקבל את כל שהגיע לו.
ידענו שיש לו כל כך הרבה לומר – אך משהו בו עצר ולא נפתח, כמו ניצן שעדיין לא פרח, חושש, נזהר ולא מעיז, סובב בבדידותו…

נבו, חיוך מבויש, ועיניים בוחנות ומבקשות. ילד היה ונעשה חייל. ידענו שקשתה עליו ההתמודדות בצבא ורבו רגעי היאוש, אך קיווינו שעכשיו, לאחר סיום הקורס, שעמד בו למרות חששותיו, והתוכניות למעבר לתפקיד שונה וקרוב לכישוריו וללבו – יגיע נבו להשלמה עם חיי הצבא וחובותיו.

ובתוך התקוה שכך יהיה מצאנוהו בחדרו… נבו נטל את חייו בידיו…

היה לנו נער. ליווינוהו בחרדה ובאהבה, אך קשה וכבד מידי היה העולם… כל כך בוכים אנו על חייו שאינם, על כל שיכול היה להיות שלו – ותם. וזכרון רגישותו ופגיעותו, וזיכרון שתיקותיו מעידים כאלף עדים על הקריאה הגדולה לעזרה שקטונו מלתת.

נאוה, צביקה, חנה, שחר, רענן וגולן – אין ניחומים על נבו – שנקטף ללא עת.
אין ניחומים על מותו של בן… ולבני הכתה – אין ניחומים על חבר שאיננו…

אנחנו נותרים עם השאלות – והן ללא מענה – מענות וחורצות…

יהי זכרו ברוך!