שילה אסתר

אסתר שילה

שם משפחה קודם: בינשטיין
תאריך לידה: 01/05/1915
תאריך פטירה: 06/01/2019
ארץ לידה: פולין
בן זוג: דוד שילה

פיסות חיים
אסתר נולדה למשפחת בינשטיין, בעיירה ידוובנה (yadvabna) שבצפון מזרח פולין, באחד במאי 1915.
יותר ממחצית מתושבי העיירה היו יהודים, ולדבריה הם חיו בשלום ובשלווה עם הגויים.
מגיל צעיר הלכה לתנועת “דרור”, שחינכה את בני הנוער לעלייה לארץ-ישראל.

בגיל תשע-עשרה עזבה את הבית, את הוריה וארבע אחיותיה, ועברה לחיות בקומונות שהתנהלו כקיבוצים ברחבי פולין: בקרקוב, בנדין, באושבנצ’ים ובמקומות נוספים. באושבנצ’ים הקימו הנאצים מאוחר יותר את מחנה הריכוז אושוויץ.
החיים בקומונות האלה נמשכו כחמש שנים, מ-1934 עד 1939, ושם גם פגשה את דוד, לימים בעלה.

הם עלו יחד לארץ כארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה, למזלם הרב.
משפחתה כולה נשארה בפולין, וכולם נספו בשואה. אסתר הייתה היחידה ששרדה מבין בני המשפחה, הודות לתנועת נוער שהעניקה לה את האפשרות לעלות ארצה.

אמא ואבא נקלטו בנען. אמא עבדה במטבח הילדים, ונעשתה במהירות לעוגן מרכזי בו.
היא עבדה כמבשלת עד סוף שנות השבעים, ומשם עברה לעבוד במפעל, במחלקת ההרכבה, בה התמידה עד שנת 1989.

אמא שלנו הייתה אישה שמחה, חברותית ואהובה מאוד על כל חברי וחברות הקיבוץ.
כולם הכירו אותה כאסתר בינשטיין.

בנען היא הקימה משפחה. לה ולאבא נולדו שלושה ילדים, והיא זכתה לשישה נכדים ולשנים-עשר נינים.

אמא הייתה אישה חזקה ומלאת חיים. היא אהבה לחיות, לשמוח, אהבה ילדים והם החזירו לה אהבה.

המשפחה הייתה אהבתה הגדולה, כולנו היינו מגיעים אליה הביתה. הנכדים אהבו מאוד לבוא לישון אצלה, וכשבגרו, היו מגיעים לבקר. הייתה בה מסירות אין-קץ למשפחה החמה שהקימה, אחרי שאיבדה את כל משפחתה בשואה.

אמא לא זכתה להשכלה רשמית, אבל היה לה שכל ישר נפלא וחכמת חיים, לצד שמחת חיים נדירה.
מאור הפנים שלה ונדיבות הלב אפיינו אותה לאורך כל שנותיה.

בשנותיה האחרונות, בגילה המופלג, עדיין הייתה מגיעה לכל פעילות בקיבוץ ולא פספסה אף חג.
הייתה מתייצבת בכל פורים על רחבת הריקודים בחיוניות מופלאה. גם בחתונות של המשפחה רקדה בשמחה עד השעות הקטנות של הלילה, כשכולנו היינו כבר מותשים מעייפות.
בבקרים הקפידה לצעוד סביב הקיבוץ, קילומטרים שלמים, בכל עונות השנה, בחיוניות נהדרת.

אמא זכתה לחיים ארוכים ומלאים, וחיה אותם בבריאות איתנה עד גיל 103 ושבעה חודשים.
היא הייתה מוקפת באהבה ובהערכה של משפחתה, של חברי נען ושל חברי הקיבוץ.

תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים ובאהבת עולם.

המשפחה.