יוחנן פרידברג
תאריך לידה: 29/07/1914
תאריך פטירה: 30/07/1996
ארץ לידה: גרמניה
בת זוג: ציפורה פרידברג
פיסות חיים
בבוקרו של קיץ, כשהטל עוד לא יבש על הדשאים ונען עדיין בין נמנום להתעוררות, עצם יוחנן את עיניו.
אומרים “הלך”, “נאסף אל אבותיו”, “איננו” וזה לא מתחבר לאדם שהכרנו ואהבנו.
אדם חי שנים רבות, אך הוא נולד כל בוקר מחדש. וכשחייו מלאו עד הקצה, תם כוחו לשאת ומשאירנו לבדנו עם חסרונו. תמו חייו של יוחנן למחרת יום הולדתו. 82 שנים מלאות, עשירות ומאושרות היו חייו.
29 ליולי 1914 נולד בברלין לאם עקרת בית ואב בנקאי, משפחה מתבוללת, גאה בגרמניותה ואוהבת את מולדתה. בהיותו בן 13 גילה את התנועה ומצטרף ל”חלוץ”, כשהוריו עושים הכל כדי שלא יהיה שותף למעשה הציוני ולא יעלה בדעתו להצטרף לעולים ארצה, יוחנן הטמיע את הגעגועים לארץ היעודה, לצורת חיים אחרת לקיבוץ.
בספטמבר 1933 מגשים יוחנן את חלומו ועולה ארצה עם ידידו מאז אורי קורניקר. בנען של אז, קיבוץ בחיתוליו, עוסק יוחנן במלאכות שונות: במסגרות, בבניין, ובשמירה כגפיר, ומגוייס מאוחר יותר ל”פוש” כנהג משאית. בהמשך המאבק בבריטים מגוייס יוחנן להגנה כמוביל נשק בסליק נייד. שלוש שנים נהג יוחנן ברכב זה וגאווה רבה מילאה אותו על כך.
בנסיעה ליגור לבקר את חברתה של אחותו, פוגש יוחנן עלמה צעירה ויפה. לאחר טיול רומנטי בחורשות הכרמל, מבקש את ידה ומקים את ביתו ומשפחתו עם ציפורה. קרנית בתם הבכורה באה לעולם כשיוחנן בדרכים כנהג.
גם הידיעה על לידתו של אריה, בנו, הועברה אליו על ידי איתות במורס. את מלחמת השחרור מסיים כקצין חימוש האחראי על מחסני הנשק בדרום. עם שחרורו נהג ב”תנועה”, כבר אז יוחנן, כפי שהכרנוהו כל השנים “חולה הגה” כרוני.
על פי דרישתה של ציפורה, שרצתה בעל בבית, עזב יוחנן את ההגה ומשתלב במפעל הצעיר של נען. תחילה כעובד ייצור, אך רעיונותיו והשיפורים הטכניים שהציע הביאוהו למחלקת תכנון ופיתוח. כמו כן, היה מהמדריכים הראשונים בארץ להשקייה. יוחנן היה בקבוצת החברים שהקימו וביססו את המפעל, ועד ימיו האחרונים, ליווה את המפעל באהבה, חרדה וגאווה, כאילו היה זה ילדו, ואכן בית זה גם יצירת כפיו.
בתקופה זו מצטרפת למשפחה זמירה, שעלתה ארצה ללא הורים ואומצה כבת לכל דבר, בחום ובאהבה על ידי ציפורה ויוחנן.
את חמש-עשרה השנים האחרונות עשה יוחנן במחלקת הפרסום, כשלו חלק חשוב בהוצאת קטלוגים וחומרי הדרכה.
אילן, בנו הצעיר, נולד כאשר הוא כבר במלוא התנופה, פעיל ומשתתף קבוע באסיפות, אוהב ואיכפתי לכל המתרחש במשק..
איזו זוגיות יפה ומעוררת כבוד היתה בין ציפורה ויוחנן, היא יפה ומטופחת ויוחנן עם הופעה בוהמית משהו, בלורית שלא דהתה עם השנים. תמיד מתעניין, אוהב שיחה, רואה את התפרקותו האידיאית של הקיבוץ, מחזיק ומתחזק בדעותיו הפוליטיות וער למתרחש סביבו.
יוחנן אוהב ארכיאולוגיה, זה כל כך מתחבר ל”יקיות” במובן הטוב, לקפדנות ולדייקנות.
יוחנן אוהב ספר ואוהב אדם, יוחנן שגמע את החיים בשקיקה גם כשקשתה עליו כל כך הנשימה, כשאויר שהוא כל כך ברור לאדם בריא, יוחנן מייחל לו ועושה את המעשה כדי לזכות בו, ובשנה האחרונה הלך לניתוח גדול שהביא לו בריאות ותקווה, אך לזמן כה מועט.
תמו חייו של יוחנן, כה מלאים ויפים היו. אוהבים רבים סבבוהו.
משפחה שהתעשרה עם נכדים, נינים וחברים רבים, אך כשמסתיימים חייו – אדם הולך אל סופם לבדו ורק שובל זכרונו נשאר לנצח עם אוהביו.
יוחנן, לפני תריסר שנים, כשהיינו יחד במזכירות, אז ביקשת ממני שאכתוב את ההספד בבוא יומך, צחקתי ואמרתי “שעם חיים חיוניים כמו שלך, זה לעולם לא יקרה”.
והיום אני סוגרת מעגל ומחזירה לך את החוב, חוב של כבוד הוא לי.
יהי זכרך ברוך!
(הגר)
