סויטלמן רבקה

רבקה סויטלמן

שם משפחה קודם: מרינברג
תאריך לידה: 12/06/1913
תאריך פטירה: 27/02/1996
ארץ לידה: פולין
בן זוג: ברוך סויטלמן

פיסות חיים
מתוך דברים שכתבה בשנה האחרונה:
נולדתי בעיירה סימיאטיץ’ בפולין כבת רביעית למשפחת מרינברג.
המשפחה היתה בעלת תודעה יהודית ציונית. משפחה מהמעמד הבינוני, בעלת עסקי עורות.
בעיירה לא היה בית-ספר יהודי, לכן למדתי אצל מורים פרטיים עד שנפתח בית ספר “תרבות” שפתח לפניי עולם אחר, עם ערכים ציוניים לאהבת ארץ-ישראל ולעלייה לארץ.

בגיל שבע-עשרה הצטרפתי עם חברותיי הטובות להכשרה של “החלוץ” בברנוביץ’.
התנאים בהכשרה היו קשים מאוד, אולי כהכנה לקראת המצפה לנו בארץ.

בשנת 1933 הצלחתי לקבל סרטיפיקט ולעלות לארץ. כאן נפגשתי עם שתיים מאחיותיי בפתח-תקוה, שעלו לפניי.

ההכשרה שלי היתה אמורה להצטרף לרמת-הכובש, אבל בימים שלפני יציאתי פגשתי במטבח הפועלים שניהלה אחותי קבוצת בחורים שעמדה להצטרף לנען, והם הציעו לי לבוא איתם.
וכך עשיתי.

בשנים הראשונות עבדתי בעיקר בגן הירק עם עוד קבוצת בחורות, והיינו מאוד גאות בעבודה זו למרות הקושי הפיזי ושעות העבודה הארוכות.

בנען הכרתי את ברוך, שהיה בוגר בית-הספר החקלאי בבן-שמן, איש אדמה וחקלאי בכל נשמתו, ונכנסנו לחדר משפחה.

ב-1937 נולדה יעל ולאחר כמה שנים – אריה. היינו משפחה מאושרת, גאים מאוד בילדינו.

ברוך היה מעורה גם בנושאי הבטחון בנען ומחוצה לה. היה בין אלה שנשלחו לחניתה ב-1938.

עם פרוץ מלחמת השחרור בא האסון הנורא עם נפילתו של ברוך בעת צאתו לשמירה בנען, שקטע את אושר המשפחה.

נותרתי עם שני ילדים קטנים, אך בעזרת חברים טובים, שהפכו למשפחה קרובה, המשכתי.
עברתי לעבוד במחסן הבגדים, ואחר כך, במשך שנים רבות, ריכזתי את ענף המחסנים והמתפרות.
הילדים נישאו והקימו משפחות. עם כל נכד שנולד הייתי מאושרת וגאה. וככה נמשכו החיים.

חשבנו שקורבנות נתנו מספיק, ובאה המכה השנייה, עם נפילתו של אבי…
דאגתי לו תמיד. איך נער כזה, תמים וטוב, יוכל להסתדר בעולם המשוגע שלנו…
והנה בא הגורל ולקח אותו. חשבתי שמזה כבר לא אתאושש, אך כנראה שהחיים חזקים יותר מכול.
קוברים הכול בפנים ושותקים. אבל באיזשהו מקום זה מתבטא, אין נחמה…

היתה לי הזכות לחיות בתקופה הרת גורל של קום המדינה, בניית הקיבוץ ובניין הארץ.
בניתי משפחה, נולדו הנכדים וגדלו ומטפלים בסבתא במסירות ובדאגה.
רוב דיירי הבית הסיעודי, בו שהיתי בשנים האחרונות, מתפעלים ומקנאים בי…

* * *

אמא-סבתא, אישה חזקה, עם יושר פנימי ואמונה בדרך הקיבוצית, שהחיים לא פינקו אותה…
בשנים האחרונות התערערה בריאותה, דבר שהסב לה סבל רב.
למרות מחלתה התעניינה ודאגה לכולם. שמרה על קשר הדוק עם חברותיה, שהיו מסורות לה ללא גבול.
השתדלה לא להכביד והיתה מלאת הערכה לטיפול המסור בה.

אוהבים אותך…

כל בני המשפחה