כץ ציפורה

ציפורה כץ

שם משפחה קודם: הנפלינג
תאריך לידה: 04/06/1914
תאריך פטירה: 20/02/2010
ארץ לידה: גרמניה
בן זוג: פרץ כץ

פיסות חיים
צפורה נולדה להוריה, רחל ומשה הנפלינג, בעיר קוטפוס בגרמניה, ביוני 1914.

אמה, אשה שומרת מסורת, אביה אפיקורס וקומוניסט אך שניהם מאוחדים באמונה עמוקה, ברעיון הציוני. אמונה שהוליכה את כולם – הוריה ושלושת ילדיהם: לאה, ציפורה ושלמה – לארץ ישראל, עוד בטרם השתלטה המפלגה הנאצית על גרמניה.

כילדה התמודדה בתוך המסגרת המשפחתית עם תחושה כואבת של אפליה בהשוואה לאחותה הגדולה ממנה, לאה, היפה, המוכשרת והאסרטיבית שהייתה הבת המועדפת על הוריה ועל הסובבים אותם. חווית ילדות זו, שהותירה חותם עמוק בנפשה, מסבירה את הרגישות והמודעות שלה במערכות היחסים הנקיות שבנתה עם בן זוגה, שלושת ילדיה, משפחתה וכל מכריה.

תיקון לתחושת האפליה מצאה בבית הספר שבו הצטיינה בלימודיה, הייתה מקובלת מאוד וזכתה להערכה בקרב מוריה וחבריה. כאן התעצבה תחושת הערך העצמי והאיזון הנפשי שאפיינו כל כך את אישיותה.

היא ויתרה על מסלול לימודים גבוהים כדי להקדים ולעלות לאץ ישראל והכשירה את עצמה לעליה במסגרת תנועת “הנוער החלוצי” בגרמניה.

כדי לעקוף את המחסור ב”סרטיפיקטים” נישאה בנישואים פיקטיביים לרווק בעל “סרטיפיקט” ולצידו עשתה את דרכה בספינה לנמל יפו. הבעל הפיקטיבי, התאהב בכלתו הפיקטיבית והפעיל את כל קסמו כדי להפוך אותם לנישואי אמת אך היא עמדה בסירובה. בהגיעם ליפו, עזבה אותו בדרכה לנען, בעוד הוא בתסכולו סירב לתת לה גט, שניתן בסופו של דבר מאוחר יותר.

לנען הגיעה ב-1932 כשהישוב בראשית דרכו – מחנה עלוב של כמה אוהלים וצריפים וחבורת צעירים עם רוח גדולה ובריאה של “יש מאין”. מיד עם בואה “חטפה” “פופוטד’ה” (שהיא כנראה שפעת קשה) ושוכנה בבידוד בחדר קטן בצריף הארוך שהוא “צריף הרכבת”. שם הופיע פרץ, שגם הוא חלוץ שעלה מגרמניה זמן מה לפניה והסביר לה בגרמנית שהוא ישמור עליה, יטפל בה וילמד אותה עברית. מאז הוא לא עזב אותה ולא הפסיק לטפל בה ולא הפסיקה לטפל בו עד יום מותו בשנת 1988, בגיל 78.

כפי שנהוג היה באותם ימים, ההחלטה להינשא לא לוותה בחופה וקידושין. השניים עברו לגור באוהל משפחה. כשציפורה היתה בהריון עם יובב, בחודש השמיני, עלו ארצה מגרמניה הוריו של פרץ כץ שהיו אנשים מסורתיים. בשומעם כי נכדם עלול להיוולד בלי חופה וקידושין של הוריו, הקימו קול צעקה גדול וטקס נישואין מזורז קידש את בני הזוג ברגע האחרון.

המשפחה שפרץ וציפורה הקימו התאפיינה בחברות גדולה, באהבה, בנאמנות, ביושר, בצניעות ובערכיות קיבוצית נקייה. בחייהם נתנו דוגמא אישית לילדיהם ונכדיהם.

במשך מרבית שנותיה בנען, עסקה ציפורה בחינוך. היא היטיבה לטפל בתינוקות ומאוחר יותר בילדים ובני נוער.
היתה פעילה בועדות ומעורבת כחברת מועצה. בשנים מאוחרות יותר עברה לעבוד במפעל ובמחסן הבגדים.

זיקנתה כיבדה ושיבחה את נעוריה. עד יום מותה הייתה צלולה, ערנית, פעילה, עצמאית, נבונה, מאוזנת, עכשווית.

בגיל 89 התיידדה עם המחשב והאינטרנט: נהגה לגלוש, להתעניין, להתקשר עם נכדיה שאיתם הפליאה לבנות קשר מצוין ולהיות להם לכתובת ולאוזן קשבת. כשהלכה וחלשה, ביקשה את נפשה למות והתפללה שמותה יבוא לה בשנתה. השאירה צוואה שלא לחברה למכשירי החייאה. תפילתה התמלאה. בשנתה, חסם קריש דם כלי דם מרכזי במוחה, היא איבדה את הכרתה שלא חזרה אליה עוד. כעבור שישה ימים נדם ליבה.

אישה אהובה, ישרה, צנועה וחרוצה שמעולם לא הלכה רכיל ומעולם לא התלוננה.
הייתה בליבה אהבה גדולה לנען ולרעיון הקיבוצי. השכילה להסתגל לשינויים מבלי לאבד את רוחה הטובה.

עד הרגע האחרון הייתה מרכז טבעי ואיתן לכל משפחתה: שלושת ילדיה, עשרת נכדיה ועשרת ניניה.