ירקוני מרדכי

מרדכי ירקוני

שם משפחה קודם: גרינגורטן
תאריך לידה: 28/08/1917
תאריך פטירה: 16/08/2002
ארץ לידה: פולין
בת זוג: לובה ירקוני

פיסות חיים
מוטקה נולד בט’ באב 1917 לחיים והינדה גרינגורטן בכפר פולני טיפוסי בשם זבלוט באזור קובל השייך למועצה האזורית רטנה, כאחת המשפחות היהודיות הבודדות.

המשפחה היתה אמידה והתפרנסה בכבוד מחנות מכולת וממסחר עצי יער ופירות יער.
הבית היה דתי-מסורתי ושימש כמרכז למשפחות היהודיות המתגוררות בכפר. הבית שימש כבית כנסת וכמקום כינוס בחגים ובשמחות.

להבטחת השכלת הילדים דאגו ההורים להביא מורים פרטיים החל מגיל שש. הלימודים היו בשפה העברית ובפולנית, כהכנה לכניסה לגימנסיה העברית. בהיותו בן תשע עבר מוטקה לגור בעיר בריסק והחל ללמוד בגימנסיה העברית “תרבות” ובמקביל הצטרף לתנועת הנוער “גורדוניה”, בה גם שימש כמדריך.

עם גבור לחץ הפולנים על היהודים ועקב משבר כלכלי, מחליט מוטקה על שינוי כיוון, מפסיק את לימודיו בגימנסיה ופותח בהכנות לעלייה לארץ-ישראל.

ב-1933 הצטרף לתנועת “החלוץ” ולאחר מכן יוצא להכשרה ומגיע לפלוגת “לוצק” ועם קבוצה זו מגיע ארצה בעלייה בלתי-ליגלית ב-1938, היישר לקיבוץ נען. בשנים אלו אחיו יואל וברוך ממשיכים ללמוד ב”סורבון” שבצרפת ואחותו אסתר מקימה משפחה בפולין. לאחר כניסת הגרמנים לפולין נרצחים ההורים, אחותו ובני משפחתה על ידי הנאצים.

לאורך השנים נשמר הקשר בין האחים – ברוך, שכעבור שנים מצטרף אליו לנען, ויואל שהקים את משפחתו בצרפת.

מנען נשלח מוטקה לעבודת חוץ בסדום, שם הכיר את לובה לבית לינזן. הם נישאים, חוזרים לנען ונולדים: משה, יעקב וחיים.

מוטקה עובר לעבוד במסגרייה, ובענף זה עובד שנים רבות כאיש מרכזי. יחד עם יבה מנהלים “מלחמה” פנימית עם הקיבוץ להגדלת היקף עבודת המסגרות וקבלת עבודות מורכבות. רבה היתה גאוותו על תרומת המסגרייה לבניית מבנה המכבסה, המתפרות וגג האמפיתיאטרון.
החל משנת 1971 עבר לעבוד במפעל ההשקיה עד שחלה.

בעל סקרנות אינטלקטואלית וצמא דעת. הִרבה ללמוד, השתתף בחוגים ובקורסים בתחומים רבים ומגוונים.
היה “פריק” של תשבצים והתפאר באוסף הבולים אותו שקד לאסוף החל מימיו הראשונים בארץ.
מוטקה ניגן בחצוצרה והשתלב בתזמורת כלי הנשיפה של הקיבוץ. היה מראשוני התזמורת ואחריו משך את בניו, משה ויעקב, אשר השתתפו אתו בהופעות של התזמורת.
חלק מזמנו הפנוי הקדיש למשחק הכדורגל כשחקן נבחרת הקיבוץ.

הזדהה עם דרך החינוך הקיבוצי. היה שותף בתפקידים ובוועדות שונות. יחד עם זה כאב את השינויים שעברו על הקיבוץ ועל כך כתב: “אינני דן לקו חובה את החותרים לשינויים. אוהב אני את נען. את רוב חיי הקדשתי באהבה למקום.
פה נולדו ילדיי ונכדיי. אנו נקראים “דור הזהב” בפי הדור הצעיר ומאחל להם – מי ייתן וימשיכו לקיים את המסגרת היפה הזאת ובהיותם בגילנו יזכו לטיפול טוב ויפה כפי שהם מטפלים בנו. נקווה שלא תינתק השרשרת”.

החיוך התמידי, החום וחוש ההומור קירבו אותו לסובבים אותו. למרות השינויים והמהפכות בקיבוץ ובחייו האישיים לא איבד את האופטימיות ושמר על חוש ההומור והחברות.
היה איש משפחה למופת וריכז סביבו את החינוך ולימוד הילדים מתוך ידע אישי רב.

חיי המשפחה של מוטקה השתנו ללא הכר עם נפילת הבן יעקב בקרבות “מלחמת ששת הימים” והוא בן 22.
מאוחר יותר נהרג הנכד, בנו של משה, בהיותו בן 15 בלבד. לאחר מכן נפטר משה – הבן הבכור – ממחלה, והוא בן 52.

תמיכתו בלובה היתה ללא סייג. לה הקדיש את רוב זמנו ומרצו גם כאשר מחלתה הלכה והחריפה, ונדרשה לטיפול מקצועי.

למרות כאב המשפחה ידע מוטקה ליהנות ממשפחתו של בנו חיים והיה גאה בשבעת נכדיו, עמם ניהל רומן מיוחד של אהבה עם דאגה לפינוקים המיוחדים. התמיד כל שבוע להכין את עוגת השבת ואת הארוחה המשפחתית להנאת כולם.

לאחרונה חלה ונדרש לטיפול מתמשך, איבד את חדוות החיים ולא חשק בהם יותר.
לאחר פטירת לובה חלה הדרדרות במצבו והוא נפטר זמן קצר לאחר מותה.

נזכור אותך תמיד מחויך ואופטימי