יעקבי חנה

חנה יעקבי

שם משפחה קודם: צורבל
תאריך לידה: 11/01/1911
תאריך פטירה: 11/07/1998
ארץ לידה: גרמניה
בן זוג: יעקב יעקבי

פיסות חיים
חנה נולדה בלייפציג שבגרמניה המזרחית להורים שהגיעו מן המזרח (“אוסט-יודן”).
חנה נולדה בשנת 1911 בעיר של מוסיקה, ירידים ופרוות. אביה היה חנווני.

היא ספגה מסורת יהודית, ועם זאת העדיפה להאזין למוסיקה של באך בערב יום-כיפור…
כאחות בכורה לשני אחים צעירים היתה זו היא שמשכה אותם בכיוון של הצטיינות בלימודים ועלייה לארץ.
יחד איתה גדלה במשפחה אחותה המאומצת, בעלת אותו השם (ולימים חברת גבעת-ברנר ונצר-סרני).
לפני סיום התיכון עזבה חנה את הלימודים, למרות תחנוני הוריה, והצטרפה לחוות הכשרה בהמל.

בשנת 1932 הגיעה חנה צורבל, יחד עם חברה, שלמה מרכוס, לקיבוץ נען שזה עתה נוסד, ופה פגשה את יעקבי. היא הצטרפה מיד לחיי החברה והעבודה התוססים והעדיפה כמעט תמיד את החספוס של “הצברים” על פני העידון המנומס של “הייקים”.
כאן בקבוצה עבדה בגן-הירק, בטיפול בילדים, במכבסה ובתפקידים רבים, ודאגה להביא את משפחתה לארץ, רגעים לפני האסון הממשמש ובא.
נהגה לקחת את חיי התנועה והקיבוץ בשיא הרצינות. אבא ז”ל נהג לספר איך חנה הניחה את מיטתה בפינת הצריף, תחת הגשם הדולף דווקא, בהיותה סבורה שזו מצוות החלוציות המלומדה…

בשנת 1939 נשלחה חנה בשליחות התנועה לאירופה, ובפולין נתקעה עם שליחים נוספים בפרוץ המלחמה. לאחר נדודים והתלבטויות קשות החליטה קבוצת השליחים לחזור לארץ. חנה שבה וסיפרה כיצד הצביעה לטובת הישארות עם יהודי פולין ועם התנועה המקומית.

לאחר שובה נישאה ליעקב יעקבי ז”ל. ביתם של בני הזוג הדיף תמיד חלוציות ותנועתיות והרבה ספרים.

הבן הראשון, אמציה ז”ל, נפטר בהיותו תינוק, בשנת 1942. אחריו נולדו רוחמה, יעל וצביקה.
חנה ויעקב השרו אהבה וחום בבית.

תקופת מה כיהנה חנה כמנהלת בית הספר בנען.
שנים ארוכות עבדה בהרכבת ממטרות במפעל – עד שמצב בריאותה התדרדר.
במשך עשרים השנים האחרונות נלחמה חנה במחלות השונות שפקדו אותה לסירוגין.
לא ויתרה על שום מאורע משפחתי, חג ומועד. אבא סעד אותה ככל יכולתו ולאחר מותו לא ויתרה אמא גם על העלייה לקברו – מדי שנה, ועל ההלוויה של האח יעקב ברחובות, לא מכבר.

עובדות “בית שקמה”, חדרי החולים ומוסדות הבריאות העניקו לאמא אפשרות של סיום החיים בכבוד.

אמא יקרה, לא נשכח איך אהבת את בנייך ונכדייך. איך ידעת להתמודד עם הסבל – שלך ושל אחרים. איך אהבת את מנעמי החיים.

יהי זכרך ברוך!