זליגמן יגאל

יגאל זליגמן

תאריך לידה: 13/05/1947
תאריך פטירה: 13/03/2021
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: מיתי זליגמן

פיסות חיים
אבא יגאל נולד בגבעת ברנר ב-13 במאי 1947, יום שלישי, פעמיים כי טוב, וכמה טוב הוא הביא איתו לעולם.
בן שלישי להוריו חיים ושפרה, ואח צעיר למשה ולמימי. ילד אהוב, טוב לב ויפה עיניים.
הוא גדל והתחנך בגבעת ברנר, היה פעיל ב”חטיבת בני הנוער”, וכושר המנהיגות שלו בלט מגיל צעיר בכל מסגרת שבה היה.

בשנת 1965 התגייס לשריון, היה קצין ולחם במלחמות ששת הימים ויום כיפור. לאחר שסיים את תקופת השירות הצבאי יצא לעבוד בחטיבת בני הקיבוצים בתל אביב, שם נפגשו הדרכים שלו ושל אמא, והאהבה – כך הודו שניהם – ניצתה מיד. כעבור שנתיים מיסדו את הקשר בלי להשאיר שום ספק שזה זה – והלכו על שלוש חתונות: אחת ברבנות בשביל הפרוטוקול, השנייה בגבעת ברנר והשלישית בנען, כי לא משאירים אף קיבוץ מקופח, בטח לא כשמדובר בברנר ונען.
את ביתם בחרו אבא ואמא להקים בנען; בית חם, שמח ומלא באהבה, בו נולדו וגדלו ארבעת ילדיהם – עתי, עירא, עילי וסולי.

אבא למד הנדסה תעשיה וניהול באוניברסיטת בן גוריון, וכשסיים את לימודיו קיבל לידיו את ניהול הייצור במפעל “נען מוצרי השקיה”. בגיל 37 מונה למנהל המפעל, וניהל אותו כחמש שנים. בסיומן המשיך במפעל בתפקיד מנהל תפעול. מוסר העבודה שלו היה יוצא דופן ואפיין אותו תמיד. בשנים אלו היה המפעל פרויקט חייו. הוא השקיע בו את כל כולו, פיזית ורגשית, באופן טוטאלי.

לאחר יציאתו מהמפעל בנען, עבר לנהל את מפעל “פלסטוקיט” בקריית מלאכי.

בגיל 70, לאחר קריירה מלאת אתגרים וסיפוק, יצא אבא לפנסיה והתמסר בלב שלם למשפחה, לאהבתו לאמא – “מיתי שלי” – ככה הוא קרא לה, וגם לתהליך שיוך הדירות בנען. הוא היה מעורב ומשמעותי בתהליך הקיבוצי המורכב, והלך עם השכל הישר והלב הנקי במסירות רבה.

אבא שלנו היה איש מיוחד במינו. צנוע, רגיש ומלא בחמלה. סוציאליסט אמיתי. העזרה לאחר והערבות ההדדית היו נר לרגליו. בשנים האחרונות התנדב בעמותה “בדרך להחלמה” והסיע חולים פלסטינאים לטיפולים בבתי חולים בארץ.
אבא היה איש של ספרים ומחשבות, של מילים וכוונות, פילוסוף בנשמתו.

אבל יותר מהכול ולפני הכול – הוא היה איש של משפחה, הלב הפועם של כולנו. הייתה לו אהבה טהורה לכל אחד מאיתנו – והכי הכי לאמא שלנו, והוא רק רצה שנהיה מאושרים.

תואר הסבא מילא אותו בגאווה והייתה בו יכולת מופלאה לייצר קשר מיוחד עם כל אחד מעשרת נכדיו ונכדותיו. נתיב פרטי ללב של כל נכד, כמו תדר מדויק השמור רק להם.

בשנה האחרונה התמודד אבא שלנו בגבורה עם מחלה קשה. היינו יחד, בטוב ובטוב פחות, משפחתיים מאוד, הדוקים, עוטפים ועטופים באהבתו. אפילו בין רגעי הקושי והכאב זכינו לחוות רגעי חסד של קרבה ואהבה עמוקה.
אבא התמסר אלינו והיחד הזה, עד לרגעיו האחרונים, נטע בכולנו אופטימיות נדירה.

אתמול בערב, נפרדנו לעולמים. מתנחמים באין-סוף רגעים צרובים.

אבא,
אתה איתנו לתמיד.
לנצח תהיה אהוב ליבנו, החכם והטוב באדם.
כבר מתגעגעים, המשפחה