ון-זוידן יטי

יטי ון-זוידן

שם משפחה קודם: דסברג
תאריך לידה: 17/05/1917
תאריך פטירה: 13/10/1980
ארץ לידה: הולנד
בן זוג: משה ון-זוידן

פיסות חיים
יטי ון-זוידן דסברג נולדה באמסטרדם בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
היתה זאת משפחה מרובת ילדים – שמונה במספר.
האב היה חייט במקצועו והיה לו שם טוב.

כאשר היתה יטי בת 14 נפטרה האם והאב נאלץ למסור את ילדיו לבית-ילדים, מעון ליתומים. שם למדו ורכשו מקצוע.
יטי למדה כבר אז תפירה ועסקה בכך עד לכיבוש הולנד על ידי הנאצים וגירוש היהודים.

עם תום המלחמה נשארו משש הבנות ושני הבנים רק יטי ואחותה הצעירה, ליס.
האחרונה ניצלה על ידי משפחה נוצרייה.

יטי נפלה לידי הנאצים ונשלחה בשנת 1944 למחנה ריכוז ווכט, הידוע לשמצה.
למזלה יכלה גם שם לעבוד כתופרת ואחר כך נשלחה עם קבוצת-נשים שעבדו למען חברת “פיליפס” למזרח.
עברה שמונה מחנות והגיעה גם לאושוויץ. בקיאותה בהתקנת נורות-חשמל הצילה אותה גם הפעם.

בתום המלחמה עברה את הנדודים של “מצעד המוות”, כאשר הגרמנים שלחו את האסירים ממקום למקום בחורף האכזרי, עד אשר שוחררה על ידי ברנדוט בעיר ברמן והועברה לשוודיה.

אחרי שהות של כחודשיים והבראת-מה מתלאות המלחמה והרעב, חזרה להולנד בקיץ 1945.
אחרי התאוששות נוספת הלכה להכשרה, בה התרכזו כל אלה שרצו לעלות לארץ ישראל.

שם הכירה את משה והם התקשרו. הזוג עלה ארצה בשנת 1947, בעלייה בלתי-ליגלית, כי היתה זו תקופה בה עדיין האנגלים שלטו בארץ והם לא הקנו די רישיונות עלייה ליהודים.

יטי ומשה הגיעו בשלום ארצה ופנו לנען, בה היו כבר כמה מיוצאי הולנד. כעבור זמן הגיעו עוד הולנדים, אך אף אחד מהם לא נשאר בנען.

יטי מצאה מקום עבודה במקצועה ועבדה כל השנים במתפרת הנשים. זריזות הכפיים וטעמה שירתו אותה ואת כל מי שבא איתה במגע.
הצטיינה גם בעבודות יד אחרות כגון סריגה, ידעה לאפות ולבשל. כמו כן היתה פעילה בוועדת תרבות ועוד ועדות.

בשנים האחרונות נפגעה בריאותה וראייתה, אך היא המשיכה לעבוד במתפרה וגם בחדרה לא ויתרה על עבודות יד. אהבה מאוד להסתכל בטלוויזיה, ובמשק עשו הכול על מנת לאפשר לה הנאה זו בעזרת המכשירים המתאימים. היתה תקווה שתוכל לחזור לראות טוב יותר והמשפחה בהולנד רכשה לה משקפיים יקרות למטרה זו.

אך המחלה הכריעה אותה. בהיותה בחופשה עם משה בהולנד, קיבלה התקף לב קשה, טופלה במסירות גדולה בבית חולים הולנדי, ולבסוף הוחזרה לארץ בליווי ד”ר כהן, הרופא שלנו, אך נפטרה כאן לאחר שבוע.

יהי זכרה ברוך!