דרור אלקה

אלקה דרור

תאריך לידה: 01/12/1919
תאריך פטירה: 09/01/2000
ארץ לידה: רוסיה
בן זוג: אפרים דרור

פיסות חיים
היית לנו ואתנו תמיד – אופטימית, חיונית, מפוכחת, מציאותית, חכמה, עם הומור נפלא, מתפקעת מצחוק גם מבדיחה גסה ומביכה עם הנכדים…
היית לנו ציר חיים, עמוד האש. המפשרת, המאפשרת, המוותרת, המפייסת…

היית לנו הבית, החום, האהבה והקשר. אמא נצחית, אף פעם לא זקנה, אף פעם לא עייפה, שום דבר אינו בלתי אפשרי, זמינה וקשובה לנו בכל עת לכל בקשה, אמא של חיל, אמא של מעש.

חקלאית מנחלת-יהודה, פלמ”חניקית בפלוגה ה’ ובימי המלחמה בחטיבת “הראל”.
קורס מ”מ ראשון בו משתתפות שלוש בנות.

הנישואין לאבא ובניית הצריף “החדש” בגינוסר – בו נולדנו שלושתנו.
איציק הגיע עם קבוצת נערים לגינוסר ו”אימץ” את אמא. אמא ואבא הפכו את ביתם גם לבית של ערה, נעמה ונאור, שהפכו לחלק מהמשפחה מאז ועד היום.

בדצמבר 1955 עברנו לנען והצטרפנו לדודה אסתר ולסבתא חנה.
ביום פקודה גויסת לצה”ל, קצינת הח”ן של פיקוד דרום במשך שלוש שנים. כמה גאווה עם המדים, הדרגות, מכונית ה”דה-שבו” הצבאית, העניין, הסיפוק וההערכה בתפקיד.
ההיעדרויות מהבית הקשו והכבידו. התגעגענו אלייך. אבא לקח על עצמו את עול הבית.
לאחר השחרור מילאת תפקידים מרכזיים בנען.

ב-1978 טופחת בפנינו מציאות חדשה ונוראה, עם אסון הטביעה של עוזי בירדן. עוזי רק בן עשרים ושבע.
הודעת נחרצות לכולנו: “אנחנו לא מאשימים אף אחד!”
הכאב, השכול, הייסורים והשאלות – כל סדרי החיים משתנים. חרב עולמנו.

וכעבור חודשיים – זיק של אור ואושר – עם הולדת אחי. מעט נחמה.

ושוב הלם המוות – ארבע שנים לאחר האסון עם עוזי נפטר עודד, לאחר מחלה ממושכת ומייסרת, והוא רק בן ארבעים.

למדנו לחיות כולנו יחד, לכבוש את הדמעות, את הצער והכאב, להתחזק, להתחבק ולהתעודד עם הולדת טל, אורי ויובל – שהביאו שמחה אין קץ.

ביוני האחרון נהנינו וחווינו יחד עונג גדול בטיול לבודפשט-פראג ובאוקטובר נסענו יחד לטיול לנצרת.

באחת חל השבר, חלחל החולי. התעניינת, שאלת, ביררת וידעת היטב היטב את המצב.
שוחחנו על משמעות החיים בעת הנסיעות להקרנות, לעתים עם יעל, גדעון, אחי, מירה’לה ואבא.
היית פתוחה, גלויה לדבר על הרגשות, התחושות והחששות, לא איבדת ולא לרגע מהאופטימיות שלך.
חשבת חיובי, חשבת בריא, חשבת מציאותי.

בדצמבר היית בת שמונים – מי מאמין?
בשבוע האחרון המצב התדרדר. הודעת לנו שאינך רוצה להמשיך בחיים אלה, ביקשת שלא ניתן לך לסבול.
מילאנו בקשתך בכבוד הראוי לך. שכבת שקטה, שלווה, רגועה, משלימה ומפויסת.

אמא – אנו גאים בך. היית לנו דמות לאמהות והורות, דמות לחיקוי והערצה.

היי שלום אמא – סבתא – חברה שלנו ותשמרי לנו על עוזי.

מכולנו – שכבר מתגעגעים אלייך