בליט אריה

אריה בליט

תאריך לידה: 21/12/1911
תאריך פטירה: 17/08/1946
ארץ לידה: אוקראינה
בת זוג: מרים בליט

פיסות חיים
יליד קובל, בן למשפחה עובדת רבת בנים. אריה היה הילד השנים-עשר.

בילדותו ניכר אריה כילד נוח לבריות, חובב חברת ילדים וספורט. מילדותו חבר ב”צופים” והרוח החיה בכל פעולותיהם.
ילד עליז ומקובל על חברת הילדים למרות שהיה חלש בגופו. בילדותו לא הצטיין אריה בשקידה בלימודים.
אף כי היה בעל תפיסה טובה, הספיק ללמוד רק שנים מספר בגימנסיה העברית.

אריה בא לנען בעודנו נער ורצה ללכת לעבודות הקשות דווקא.
לא קל היה לחייבו להיכנס להנהלת החשבונות כי הוא נלחם לעבוד במשק.
זכור לי הוויכוח בוועדה המשקית על כניסתו לרפת. חשבתי אז שהעבודה ברפת תהא לו קשה מדי ורציתי להניאו מלהיכנס לענף זה, אך הוא נלחם קשה עד ששכנע.
לענף נכנס במלוא רמ”ח איבריו וכבש לעצמו את העבודה בהצלחה.

אריה היה קנאי לדרכו של הקיבוץ. זכורה לי מלחמתו הקשה לביעור הכסף הפרטי בתוכנו.
עמדתו הקיצונית בשאלה זו הביאה אותו לבסוף לידי כך שתקופה מסוימת פרש מכל פעילות ציבורית והאשים את החברה שאינה נלחמת די בתופעות כאלה. אחרי תקופה חזר לפעילות חברתית למרות עבודתו ברפת הדורשת מעובדיה שעות רבות. אריה התמסר לתפקידו בוועדת-החברים על חשבון מנוחתו.

בתקופה האחרונה סבל אריה ממתיחות עצבים. כנראה שהעבודה עייפה אותו מאוד ומחלת הפה והטלפיים ברפת השפיעה עליו קשות. דיבר איתי כמה פעמים ואמר לי שהתייאש מהקיבוץ.
לא מצא סיפוק בעבודה, ניסה לעבוד בעבודה אחרת במשק ולא מצא את מקומו.

פעם בעובדו בהנהלת החשבונות הגיע לעייפות ולמצב רוח קשה. כעבור זמן מה התגבר וחזר לעבודה ולפעילות.

בהיותנו ברפיח הייתה הרגשה שהתגבר על מצבו, והרגשתו הייתה טובה יותר מאשר בבית.

בזמן האחרון דאג לשלום מרים והילדים וסבל קשות שהוא במצבו וזה מכביד עליהם.

אריה שם קץ לחייו באופן טראגי שהפתיע גם את הקרובים לו ביותר.

* * *

כחטף ירד עלינו האסון הכבד – אריה קיפד את פתיל חייו באופן כה טרגי.
חבר יקר. איש הקומונה, נאמן לעקרונותיה עד לאדיקות, עומד על המשמר בחיי החברה;
מתריע תמיד על ליקויים ופרצות שנבעו אי פה, אי שם.
נאמן בית הקיבוץ, מסור למשק, לחברה ולעבודה.
נקי-דעת ובר-לבב, איש המצפון וההיגיון. נאה דורש ונאה מקיים.
אריה לא ידע פשרות; תמיד דן לגופו של ענין בהגיון ובקפדנות – אך יחד עם זה בהבנה לצרכי הפרט.
מראשוני הקבוצה ומעמודי התווך בה, מבוגרי “הנוער העובד”.
גדול, גדול הכאב, אי הניחומים?…

(ברוריה בוקנץ)

* * *

דברים ביום השנה למותו

עם לכתו
קשה להבין וקשה להשלים עם המוות הזה, בייחוד בימים אלה.
אריה, האיש המושרש הזה בחיי התנועה, בחייה של נען, המאמין באמת שלו,
ההולך נכוחה בדרכו – איכה היה טרף לחולשת נפש זאת?…

אריה בליט – מראשוניה של נען. היה בין הראשונים שדרכו על האדמה הזאת בעודה חשופה
ושוממה, ומאז היה צמוד למקום. כאן בנה בית, פה טיפח את ילדיו –
וביום בהיר אחד שם קץ לכל זה – מוזר ועצוב!

היה בו באריה מיסוד האמת, מן החיפוש אחרי האמת. הוא לא יכול היה לחיות בלי להיות שלם
עם אמת חייו. מכאן דרכו, דרך נער שבא מן הגולה, לנוער העובד, מכאן דרכו לנען.
ואת חייו בקומונה רצה לחיות בשלמות, בלי כל פשרה עוקפת.

יש וראינו את קנאותו לערכי הקיבוץ וחיי השיתוף והשוויון כמופרזת, חסרת גמישות הכרחית
בחיי הגשמה, אבל קנאותו נבעה מתוך האמת שלו. ככה ראה את הדברים, כך הבין אותם ועל כן הטיל
את מרותם על עצמו, על חייו יום יום. וידענו שבהליכותיו אין דופי.
אין הוא יודע זיוף – לא כלפי עצמו ולא כלפי זולתו. ובזה היה אריה מיוחד במינו, חזון בלתי נפרץ.

אריה כאב את כאב חולשת חיינו והתריע עליהם.
לא תמיד נעים לה לחברה שמישהו בתוכה מוקיע את גילויי חולשתה, מגרד בפצעיה.
אבל אוי לה לחברה שאזניה אטומות לקולות הללו, שמתעלמת מחולשותיה, שמחפה עליהן.
אריה מילא כאן שליחות של מצפון-החברה האחראית לערכיה.

היה בו גם מיסוד הקפדנות שביושר לגבי עצמו ולגבי זולתו, כך מילא כל תפקיד בציבור ובמשק. כך חי את חייו תמיד.

אבל לא ידע את סוד ההתגברות. לא אחת תקפהו ייאוש, כנראה שהדברים אינם מתגשמים באותו קו שראייתו הישרה התוותה לו, ובשנוכח שאין תקנה להם – רפו ידיו.
חולשה זו קיננה בו ויש שהיה מגלה את חולשתנו בגילוי לב הנובע מיושרו.

נאמן היה ומסור. ראה את חייו ואת חיי הקיבוץ לאור אידיאה שהיתה יקרה לו.
איש תנועה ואיש עברי. יחס עמוק לעבודה ולספר כאחד.
כתב ידו יפה היה להפליא והעיד לא על סגולה חיצונית בלבד.
תמיד היה נענה לאשר ביקשוהו תוך חובה של מצפון.

וחבל, חבל שלא עמד לו כוחו להיאבק עם ייאושו שאין להבין כיצד הצעידו לקראת מוות,
להגביר את החיוב שבחיים ולהמשיך לחיות.
מי כמוהו היה נאמן כך בכל נימי הדם למהותם ולערכיהם…

(משה)