אריאלי שאול

שאול אריאלי

שם משפחה קודם: פלמן
תאריך לידה: 06/08/1939
תאריך פטירה: 07/09/1987
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: רחל אריאלי

פיסות חיים
שאול הצטייר אצלי כמי ששייך לדור שגדל, התחנך והתעצב ערב הקמתה של המדינה, בבית הספר, דרך תנועת הנוער העובד – אשר כה גאה היה להצטרף ולהשתייך אליה, להימנות עם בוגריה – כממשיך דרכו של משה פלמן האב – ממייסדי ומנהיגי הנוער העובד, ממקימי נען ובוניה הראשונים.

אך טבעי שהיו לשאול קשרים מיוחדים עם דוד כהן ז”ל וישראל גלילי ז”ל – איש נען – שראו בו אחד מהבנים המרכזיים ומהכוחות העולים והמבטיחים. חוליית קשר ושילוב הבנים הממשיכים את מפעל ההורים.

שאול היה בין מעצבי דמותה של נען בדור הבנים. בדרכיה של נען מוצבים תמרורי דרך שלו, והם לא מעטים.
שאול זכה למעמד של סמכות אישית עם השפעה, סמכות זו הגיעה לא מתוך כוחן של החלטות והצבעות, אלא נבעה מעומק תחושתם של החברים.

ניתן לומר כי נען – ומשפחתו – היו שני המרכזים בחייו. אותם אהב ולהם נתן ממיטב אונו.
אפשר לומר שהיה זה הסדן לעיקר כוחו: בהם מצא עצמו והם היו מקור שמחותיו ואושרו.
בפגישתנו, מדי פעם, חשתי בדבריו עד כמה עמוס הוא באסוציאציות מתקופות שונות מחייו היוצרים ורבי הפעלים, וממצבה של התנועה הקיבוצית והחברה הישראלית.

שאול היה תמיד במרכז העשייה. היה איש עבודה ויצירה, בעל מעוף, חד מחשבה, היודע לנסח את רעיונותיו ומחשבותיו בבהירות וחדות מדהימה, עד כדי וירטואוזיות. הוא היה ממוקד, בעל כח ארגוני, ריאליסט עם סגנון מיוחד והומור שהשלים למי שהתקשה להבין.

היה איש עצה ומעשה מסור ונאמן. רגשותיו לא תמיד זכו לחשיפה אך בתוכו היה רגיש וער לדקויות.
בעל תביעת עין חדה עם כושר אינטואיציה. היתה בו בגרות ובשלות אשר יחד עם הידע שצבר במהלך השנים היקנו לו ראייה רחבה ומקיפה.

היה לו ביטוי מיוחד ומעניין. מלא דימויים שלא תמיד ירדתי לסוף דעתו, אך במחשבה שנייה היה בו העומק המחשבתי עם כושרו לנתח תהליכים ולצפות בתמורות הבאות.

היה לו כשרון מיוחד לקשור את החוטים הדקים ולעתים הסבוכים של רקמת החיים הקיבוצית, על כל צדדיה, בעל חוש מפותח לכוון בדברים מעשיים. ידע להבדיל בין המדומה לממשי, בין החשוב לטפל.

המשפחה והמשפחתיות במובן הרחב ריחפו תמיד לנגד עיניו – כערך שאין יקר ממנו.
החדר החם והמשפחתי היה גם מקום של “עליה לרגל” של ידידים וחברים מנען ומחוצה לה.
מרכז שוקק חיים, במה לויכוחים, לדיונים וקורטוב של רכילות, והרבה הרבה שירה עם כל הלב והנשמה – עד השעות הקטנות של הלילה,עם האקורדיאון שטביעת אצבעותיו של שאול על הקלידים הן עדות למה שהבחור הזה עשה לנו.
והרוח ששאול הפיח בו הביאה אותנו לא אחת לשעות היפות ביותר של חיינו כאן, בנען – הבית.
היו אלה צלילים מוזרים לעתים, מלאי רגש ועדינות, עם פתיחות של קומפוזיציות מורכבות, מפליאות ומרתקות.
עד שלעתים לא היית חש בכל השגיאות החוזרות מאליהן באותן מנגינות ושירים – והכל באותו סדר מופתי אבל כל כך “שאולי” וכל כך הרמוני, עד שאין יוצא מהכלל. ושאול היה לופת את הסיגריה בין אצבעותיו, כאשר בידו השניה היה מוביל את השירה ב”בסים” הלבנים, והאקורדיאון היה מתארך ומאדים כמו המפוח של אשבל, והיה חם וקרוב, עד שהשירה היתה פורצת מכל הגרונות, כפי שרק בנען זה יכול לקרות, בחדר או על הדשא…
“עליזים וקלילים הרוחות נישאים / הארץ רחבה ובהיר היום /
מי אמר, מי אמר, כי חלפו הפלאים / אזל בי חרב המעיין עד תום”…

שאול אהב מאד את החיים ואת טעם החיים. ובמיוחד אהב את המוסיקה –
באמצעותה קשר קשרים וארג חוטים המשוכים על פני ימים רבים של אור ועצבת…