תרשיש בת רחל יוכבד

 בת רחל יוכבד תרשיש

שם משפחה קודם: מלקימן
תאריך לידה: 05/12/1901
תאריך פטירה: 18/08/1989
ארץ לידה: רוסיה
בן זוג: אברהם תרשיש

פיסות חיים
יוכבד נולדה ב-1901 לרחל ואליהו מלקימן בעיירה קטנה שבאוקראינה מיכלפול. בית ההורים שנמנו עם השכבה האמידה בעיירה היה בית רחב מימדים ורב מרפסות שנקנה מיד רוזן. האווירה פטריאכלית נאורה. האב – אדם מקורי בעל יחס מיוחד לפרח ולעץ ועקרונות מוסר נעלים. האם – טורחת בענייני ציבור וצדקה. מגיל 13 ביקרה בעיר גדולה בגימנסיה באווירה נוקשה. התגוררה בבית אלמנה שאצלה ספגה עקרונות של קידמה וסוציאליזם, תרבות ועידון נוהגי חיים.

עברה לגימנסיה בלטיצב וב-1918, כשסיימה לימודיה, הצטרפה ל”החלוץ” ויצאה להכשרה בפרוסקורוב, לומדת את עבודת האדמה לקראת העליה לארץ. ב-1919 סבלה פרוקורוב מפרעות פטלורה, יהודים רבים נהרגו וגדול היה השכול.

ב-1929 החלו חברי החלוץ עולים אט אט ובקבוצות לארץ. הדרך היתה כרוכה בהברחות גבול נועזות ומסוכנות וקרו מקרי רצח אכזריים שהרתיעו אף את מבריחי הגבול.

על יוכבד נגזר לעבור בליל חשוך וקר נהר קפוא, שניבעו בו סדקים, ובקושי הצליחה להגיע ליער ולהסתתר בו.
ואחר כך – בבתי יהודים בעיירה הקרובה ללבוב.

משם התגלגלה בבדידות עם תעודה מזויפת ללבוב שם אומצה על ידי משפחה שנתנה לה בית.
ואז ב-1921, הגיעה לורשה והתעכבה שם בגלל מאורעות 1921 ורצח ברנר וחבריו בארץ.
סוף-סוף יצאה לדרך כשבאניה משפחת שלונסקי והלל צייטלין כשערכו על הסיפון אזכרה לחללי האחד במאי.

עד הגיעה לעין חרוד התעכבה בתל אביב לשם לימוד העברית ונמנתה עם בוני בית החרושת ללבנים “סיליקט”, שם נטוו קשריה עם אנשי ההסתדרות ואנשי גדוד העבודה וחבורת העמק, שם התעצבה השקפתה הפועלית, ויחסה העמוק לעבודה בכל תנאי הארץ וקשייה – פרדסי פתח תקוה, בנין ושרותים.

לא התקבלה לבית הספר לאחיות ע”י גברת סאלד בשל חוסר ידיעת העברית, אבל, יותר מאוחר בעין חרוד קשרה עם הנרייטה סאלד קשרים עמוקים ועזרה לה בכינון עליית הנוער. בספרה רחב היריעה מספרת יוכבד באריכות על תחנותיה בארץ ועל שלבי העשייה בהם היתה מעורבת, וכאן נציין את העיקריים והבולטים שבהם.

בעין חרוד: אישיות מרכזית בעיצוב החינוך המשותף בעין חרוד, חברה בהגנה, שותפה פעילה לרחה פרייר והנרייטה סאלד בהבאת הנוער הגרמני, מטפלת בחברות הנוער ומעורבת בחיי התרבות והתנועה.
שליחה ב”החלוץ” – בפולין ובגרמניה בעיקר.
פעילה במועצת הפועלות (כיום נעמ”ת) עורכת “צרור מכתבים” ממעצבות דרך הקיבוץ המאוחד.
חברה בועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות במשך שנים רבות.
חברת מרכז קופת חולים ומדור עליית הנוער בסוכנות.
פעילה בגיוס מקורות כספיים ל”משכן לאמנות” בעין חרוד.
ערכה עם ליליה בסביץ’ את הקובץ “חברות בקיבוץ”.
הוציאה ספר “בנתיב שהלכתי”.

בהתקרב ימי זקנותה החליטה עם תרשיש, חברה לחיים ולדרך, להצטרף לבת – לרחל (אריאלי) בנען ולחיות בקרבת הילדים כי ידועת חולי וסבל היתה.

היתה נאמנה לעקרונות, ישרת דרך ואשת דברים ועט. ידעה להופיע, לייצג ברמה משכנעת בכל שליחויותיה.
געגועיה לעין חרוד היו עזים ומתמידים כמסתכלת אל ביתה הרחוק מפסגת נבו.

יהי זכרה ברוך!