שרי צ’רלי

צ’רלי שרי

תאריך לידה: 27/03/1943
תאריך פטירה: 12/09/2001
ארץ לידה: סקוטלנד
בת זוג: אורנה (לימים: אגמון)

פיסות חיים
צ’רלי נולד בסקוטלנד ב-1943, ילד שני במשפחה בת ארבעה ילדים.
אביו היה רופא מכובד וידוע בקהילה היהודית בגלזגו.

במשך השנים התפזרו בני המשפחה בעולם. צ’רלי עלה לישראל ב-1972 כשהוא משאיר אחריו משרד עצמאי לניהול חשבונות, ואת משפחתו הגדולה. כוונתו היתה לממש את האידיאל הציוני ששבה את ליבו – ובצורה הכי ישראלית שאפשר – ואז הופנה על ידי הסוכנות היהודית לקיבוץ נען.

בנען החל ללמוד באולפן, ושם על המדרגות פגש את אורנה. “זו היתה אהבה ממבט ראשון” – כדבריו, ובעקבותיה החליט להקים את ביתו בנען.

אהבה אחרת שלו באותם שנים היתה החקלאות. עבודת האדמה היתה מהות הציונות בשבילו, והוא נהנה בכל רגע בו יצא לחרוש, לזרוע ולקצור בשדות נען. ההנאה והאהבה היו אף גדולים יותר כאשר נולדו הילדים – נעמי, טמיר ועידו, ואפשר היה לקחת אותם לסיבוב על הקטפת.

במשך השנים עבד גם כמנהל של האולפן ושל המתנדבים, ומילא תפקידים שונים במסגרת המפעל.
בכל עבודה הוא השקיע את מלוא המרץ והיכולת ושאף להגיע לרמה גבוהה של שלמות מקצועית ומיצוי עצמי.

לאחר הגירושין מאורנה ניסה לחזור לסקוטלנד ולשחזר את הימים שלפני עלייתו ארצה.
אהבתו לישראל וגעגועיו העזים לילדים שנשארו בקיבוץ, החזירו אותו לארץ.

צ’רלי אהב את ישראל ואת נופיה בכל מאודו. הוא שמר על קשר הדוק עם שמריה גוטמן, דאג להתעדכן במציאות ארכיאולוגיות חדשות ואהב לטייל ולבקר באתרים שונים.

הוא היה מאוד נאמן לרעיון “הקיבוץ” והקפיד למלא את כל שנדרש ממנו במסגרת זו. הוא היה אחראי מספר שנים על סדר מקומות הישיבה של החברים באולם הספורט ב”ליל הסדר”. אהב את האחריות והתרומה הכרוכים בכך והתרגש כל פעם מחדש מהדרך המיוחדת בה נחגגים החגים והטקסים בנען. הוא אהב את השמחות, אהב את הישיבה ביחד ואהב את ימי השישי של מרפסת המועדון, כשהיה יכול להתווכח ולהשתעשע באנגלית ולאמץ בכל פעם חברים חדשים דוברי אנגלית לחבורה. הוא נהג להשרות אווירה חמימה ואופטימית סביבו, ודלתו היתה פתוחה בפני כל מי שנזקק לאוזן קשבת או לעצה חכמה.

השינויים שעברו על התנועה הקיבוצית בשנים האחרונות העציבו ואכזבו אותו מאוד.

לפני שלוש שנים התגלתה אצל צ’רלי מחלת הסרטן. הוא נאבק בה בנחישות ובהמון כוח רצון ואופטימיות שכל כך אפיינו אותו, ומספר פעמים נראה היה שהוא אף מנצח.

במאבק שלו במחלה, מלווה בנעמי, טמיר ועידו, המחיש לכולנו את הנחישות והעקשנות שלו והשלווה והעדינות האינסופיים שגרמו לו לחייך ולהיות עדין ונעים עד ימיו האחרונים.

נזכור אותך מחייך, מרגיע, מייעץ. נזכור את הנימוס הבריטי וההומור השנון ונאהב אותו לעד.

אוהבים:
נעמי, טמיר, עידו וכל המשפחה