שילה בלהה

בלהה שילה

שם משפחה קודם: פייגלסון
תאריך לידה: 20/01/1908
תאריך פטירה: 10/03/2009
ארץ לידה: רוסיה
בן זוג: משה שילה

 

פיסות חיים
הספד לאמא וסבתא – בלהה שילה:
אמא חיה חיים ארוכים. כאשר חגגנו לה 100 שנה בדקנו לאחור איזה אירועים ואיזה שינויים התרחשו בעולם מיום לידתה – 1908. מלחמת העולם הראשונה, המהפכה הרוסית, המשבר הכלכלי בשנת 1929, מלחמת העולם השנייה וכל מלחמות ישראל.

לא היתה טלויזיה ולא היה מחשב. המטוס הראשון המריא זה עתה, והמכונית דמתה לעגלה רתומה לסוסים.
היהודים חיו בפזורות העולם מבלי לצפות את השואה הממשמשת ובאה ומדינת היהודים היתה חלום הזוי ורחוק.
מסע ארוך וממושך, עמוס בחוויות אישיות, קבוצתיות ולאומיות בו מתערבבים ללא הכר חיי הפרט והמשפחה, עם חיי הקבוצה והלאום.

בלהה נולדה ברוסיה הלבנה, בכפר פוסטבה שבמחוז וילה, להוריה שרה ומשה פיגלסון, למשפחה בה שישה ילדים. בית מסורתי עם שמירת שבת וחגים.

בהיותה בת 6, בשבת 1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה. רוסים וגרמנים לחמו באזור כפר הולדתה.
היו אלה ימים קשים. כל משפחתה, אמה עם ששת אחיה, סבה וסבתה, והדוד ומשפחתו, נמלטו מאימת האש והמלחמה. הם נסעו עם פליטים רבים ברכבת משא, בתנאי קושי וצפיפות, ישנים על מדפים בלילות, עד הגיעם לארזמס (כ-400 ק”מ ממזרח למוסקבה), עיר שכל תושביה גויים.

למשפחה היה קושי להסתגל למקום החדש. החורף היה קר וקשה, ללא לבוש וכסות מתאימים.
לאחר חמש שנים, בתום המלחמה, והפעם ברכבת מהודרת, הגיעה המשפחה לליטא. הרכבת עצרה בפוניבז’, שם בנו את חייהם מחדש. אמא למדה בבית הספר “תרבות”, רכשה חברים וחברות חדשים וגילתה עולם אחר עם חלומות ומחשבות שבסופם הגשמה ציונית ועליה לארץ ישראל.

בגיל 16 התקשרה עם תנועת “השומר הצעיר”, התמסרה באהבה לכל פעילויותיה. היא הכתיבה לעצמה דרך חיים עצמאית מתוך הכרה ובחירה, וכפועל יוצא מכך לקחה על עצמה לסייע לתלמידים מכיתות נמוכות – מה שהיה ברבות השנים למקצועה בחיים – גננת ומורה.

את לימודיה והכשרתה כגננת עשתה בריגה אשר בלטביה, בסמינר לגננות. הלימודים היו בשפה העברית, ברמה גבוהה, ולאחר שנתיים וחצי, שכללו עבודה מעשית ובחינת גמר, קיבלה תעודת הסמכה. תוך כדי עבודתה כגננת,
ולצד קשיים כלכליים של המשפחה, נדבקה ב”חיידק” העליה לארץ ישראל. היא הצטרפה לתנועת “החלוץ” ויצאה להכשרה ב”קיבוץ” לדוגמא, בעיירה קופישוק. כאשר כבר היתה מוכנה לעליה, לאחר שנת הכשרה, נפלה עליה הפתעה בצורת הצעה להקים מרכז רפואי לאשפוז וטיפול בחולים הרבים שהתקבצו מנקודות “ההכשרה” במרכז “החלוץ” בעיר קובנה.

בתום שנתיים מרתקות וקשות התגשם חלום העליה לארץ ישראל. עם קבוצת חלוצים שמגיעה ברכבת לנמל טרייסט עולה על האניה “ירושלים” וב-10 באוגוסט 1936 הגיעה לנמל חיפה. התרגשות ענקית מול חופי הארץ ונוף הכרמל.
היעד שלה היה “גבעת מיכאל”, מרכז הכשרות לקיבוצים ליד נס ציונה, בו התארגנה קבוצת עליה לקיבוץ “דפנה”, קבוצה בה נמצא כבר אחיה הצעיר מאיר, שלימים נהרג בהפגזה במלחמת “ששת הימים” על הישוב ראש פינה.

יום אחד הופיעה ב”גבעת מיכאל” אישה קטנת קומה שהציגה את עצמה כאשתו של טבנקין וחיפשה את בלהה פיגלסון. מסתבר שבקיבוץ נען הצעיר היו כבר שלושה-עשר ילדים שהגיעו לגיל הגן וחיפשו להם גננת, בעוד שב”גבעת מיכאל” לא היו ילדים. בלהה סירבה בכל תוקף, לאחר שגוייסה למרכז הרפואי בקובנה, והנה שוב מנסים לגייסה ולנתקה מאנשי קבוצתה.

בסופו של יום התרצתה ויצאה לשנת עבודה בנען. בנען התמסרה לעבודת הגן.

אל תמונת ההיכרות עם המקום ואנשים נכנס גם משה שלקח על עצמו לסייע ל”נקלטת” החדשה.
האיש עם האידיאלים מצא לו ידידה חדשה. ב-10 לספטמבר 1939 נישאו ובנו את ביתם בנען.

נולדו להם שלושה בנים: צופר – בכור, יוני וקובי – להם התמסרה בכל מאודה. עבודות הבית היו חביבות עליה.
היא ידעה לבשל והיטיבה להכין עוגיות “שטרודלים” מופלאות שנשלחו בקביעות לבניה החיילים.

מעבר למעורבות שלה בתחומי החינוך לא גילתה נטייה לעבודה ציבורית והסתפקה בבית המשפחה ובכל מה שבית זה זימן לה…

העבודה בגן הילדים עם מחזור בני נען הראשונים הייתה עבודתה הראשונה בנען.
בקבוצה היו: עמי שגב, עוזי אשל, יעקב גוטרמן, משה גבישי, עמרם פק, דני אנוך, אורה אהרונסון, שרה’לה זפקוביץ, שלומית לוקוב, הגר שטיינול, אהוד לוי, יובל אנוך ואורי דורון.

בשנת 1955 עשתה בלהה הסבה למורה בכיתות יסוד.
עד 1971 לימדה מחזורים רבים של בני נען, עם שיטות לימוד חדשות וכחלק ממערכת החינוך של קיבוץ נען.

בשנים שלאחר מכן עסקה בעבודות שונות ובהן מטפלת של הכשרת נוער שהייתה בנען, מחסן הילדים של בית הספר, טיפול בציוד ובספרי הלימוד של בית הספר ועבודות הרכבה במפעל.

את שנותיה האחרונות – ולא מעט שנים – חיה בבית “הדרים”. היתה הדיירת הראשונה בבית שנותן דיור מוגן
לותיקי נען. המקום הפך לביתה החם והמלא, על עושר פעילויותיו. השירות הרפואי והסעד הנפשי מצוות משקיע ואוהב.

דמותך תלווה אותנו כדמות משפיעה, מעורבת ויודעת הכל, כמי שמגוייסת למשפחה על בניה ובנותיה, נכדיה וניניה, כמי שמוכנה לוותר על הכל לעצמה ולרצות הכל למשפחה, כדמות אוהבת, רגישה ומגיבה.

עד ימייך האחרונים נזכור אותך צלולה ובריאה, מתמצאת ומבינה, רואה וקולטת הכל. נפנים את הכוחות העצומים שגילית לאחר הניתוח הקשה שעברת בשנה האחרונה.

נתגעגע למי שהיית בשביל כל אחד מאתנו משך שנות חייך…

היינו מוכנים לרגע הזה שבו תיפרדי מאתנו, ובכל זאת צער כבד נפל עלינו עם הגיע הבשורה..

נוחי לצידו של אבא למנוחת עולמים ברגבי אדמתה של נען.

המשפחה האוהבת

כניסת חברים
דילוג לתוכן