ישראל שטרנפלד
תאריך לידה: 10/01/1912
תאריך פטירה: 19/08/1988
ארץ לידה: אוקראינה
בת זוג: שרה שטרנפלד
פיסות חיים
ישראל – או זולי – הקרוי עד עלותו ארצה, בן הזקונים למשפחה, ואפשר לכנותו “אחרון המוהיקנים” לבית שטרנפלד (כל היתר עִברתו ל”שביט”) – נולד ב-1912 בעיירה צ’רנובצ’י אשר באוקראינה הסובייטית, פלך פודוליה, ליד מוהילוב שעל גדות הדנייסטר.
זכור הוא מגיל ארבע כילד יפה, ראש מלא תלתלים, ילד ערני מאוד.
המשפחה – הורים וחמישה ילדים, שהוא הצעיר בכולם. הבית התנהל על מי מנוחות – לא בין האמידים ביותר ואף לא בין העניים. המצב הכלכלי היה תמיד שפיר. אבא היה ספק לבתי חרושת לסוכר בסביבה, כך שמחסור לא היה. אפילו בימים הקשים ביותר הבית היה מלא כל טוב.
ישראל למד ב”עממי” וגם נעזר על ידי מורה פרטי שהיה בבית באופן קבוע, וזה האחרון היה מעיר אחרת והתאכסן וגם קיבל את מזונותיו תמורת עזרה לילדים בשפה העברית ואף בהכנת שיעורים.
ישראל השתתף גם בשכבה הצעירה של התנועה הציונית במגמה לעלות ארצה. התנועה התנהלה במחתרת ולא פעם המבוגרים הושלכו לבית הסוהר שבעיר מוהילוב.
המגמה לעלות ארצה התממשה טיפין טיפין עקב מחסור בסרטיפיקטים והיתרי יציאה.
למשפחת שטרנפלד ולמשפחת לוינטון התמזל המזל להשיג בסכום כסף לא מבוטל שני סרטיפיקטים וגם היתרי יציאה, תמורת שוחד ושלמונים.
ב-1926 הגיעו שתי המשפחות היישר מאודסה ליפו – פלשתינה דאז, כשהמצב הכלכלי בכי רע ובנוסף לכך מהומות 1929, הרוגי מלכות של יפו, הרוגי תרפ”ט בחברון – הידועה לשמצה.
ישראל, עם גמר בית הספר העממי, פנה ללמוד מקצוע מסגרות בקואופרטיב “איחוד” – שם עבד תמורת מחיר זעום ביום, ובערבים למד בגימנסיה העממית “נורדיה” בתל אביב.
היה בתנועת הנוער יחד עם גלילי, משה פלמן ועוד.
ב-1931 החל חיים חדשים בקיבוץ נען. נישא לשרה לבית שפירא, הקים משפחה ונולדו להם שלושה בנים: עמוס, דוד וגידי. ברבות הימים התווספו למשפחה נשותיהם ונולדו הנכדים והנכדות – שישראל היה גאה בהם מאוד.
אישיותו, חמימות לבו ופתיחותו לאנשים, העמידו אותו לא אחת כחבר מרכזי בפעילויות שונות. כיהן פעמים מספר בתפקיד מזכיר, שלוש פעמים בסידור העבודה, היה בוועדת השתלמות מספר שנים, הקים את מחלקת המכונות של הקיבוץ המאוחד, וכמו כן היה מרכז ועדת הקליטה של הקיבוץ המאוחד – תפקיד שעם סיומו המשיך כמרכז ועדת קליטה בנען, מתוך האמונה שהבית הקיבוצי חייב לפתוח שעריו בפני חברים נוספים.
מכל תפקידיו הרבים ידע ישראל לחזור לעבודת הכפיים בנען. תקופה ארוכה עבד וריכז את המוסך. אחר כך עבר לעבוד במפעל – במחלקת התבניות.
בגיל 73 התנדב ישראל ל”עמותת שיקום האסיר” והיה בה חבר פעיל, עד שחלה.
ישראל הלך לעולמו לאחר מחלה קשה וממושכת.
יהי זכרו ברוך!
