שחם ירון

ירון שחם

תאריך לידה: 21/09/1973
תאריך פטירה: 05/07/2004
ארץ לידה: ישראל

פיסות חיים
ירון האהוב והטוב,
מתוק שלי, איך אפשר “לסכם” אותך…?

ירון, נולדת ב-21.9.1973 – שבועיים לפני מלחמת יום כיפור.
ובעצם כך – הפכת אותי לאמא!
והייתי האדם הכי מאושר בעולם! התהלכתי במסדרונות בית החולים כמו טווס גאה – על שנהייתי אמא, ואמרתי וחזרתי ושיננתי לעצמי: “אני אמא, אני אמא”. היית תינוק כל כך מתוק, עגלגל ויפה.

כשאבא נעלם בחושך – עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ולא חזר משך חודשים – אתה היית העוגן בשבילי לשפיות, שטפתי אותך בדמעותיי, תוך הנקה, לעצם המחשבה שאבא לא יזכה לראות אותך…
כל כך דאגתי לו כי לא שמעתי ממנו תקופה ארוכה מידי.

היית תינוק נפלא בעל מזג נוח. הבאת כל כך הרבה אהבה לביתנו, לא היה לי צורך עוד בכלום.
היית התגשמות חלומותיי!

כשגדלת, גילית עניין כל כך מעמיק בתחומים בהם התעניינת: מכוניות וטרקטורים – שהכרת בשמם, את כולם – ואהבת, הו כמה אהבת בגיל רך צבעים שלמדת להכיר ואהבת להשתמש בהם, בשמותיהם, בכולם, על גווניהם, להפתעתנו והתפעלותנו.

הכרנו לך מוסיקה קלאסית קלה כמו “פטר והזאב” ואתה למדת הכול בעל-פה, את המילים, המנגינה של כל אחד מהכלים. בגיל חמש נתנו לך מתנה ליום ההולדת – רמקול לחדרך ואתה כל כך שמחת.
היית חוזר מהגן, מניח על הפטיפון תקליט של באך או מוצארט או בטהובן, שוברט ויוואלדי, מתיישב בחדרך ומקשיב מתחילת התקליט ועד סופו.

גם בוחן פתע היית עושה לנו: מזמזם קטע מוסיקלי ושואל אותי: מי כתב אותו? איזה עונה זו של ויוואלדי?
ואני חושבת שלרוב נכשלתי בבוחן. לא ידעתי טוב כמוך אף פעם.

בגיל חמש וחצי לערך קיבלת מאיתנו במתנה קסילופון איכותי והפלאת לנגן בו.
במסיבת סוף שנת הלימודים של כיתה א’ – ישבת וניגנת בכל הרצינות את “יונתן הקטן” והיית כל כך גאה וגם אנחנו…

אספת בולים וסידרנו אותם יחד, גילית התעניינות רבה. כך גם באוסף מטבעות – מכל רחבי העולם.

כשחילקו במתנה את התקליט של דוד זהבי עם שירי ילדים לקראת פסח, אימצת לעצמך עוד פאן מוסיקלי:
התחלת לתופף! זה התחיל מקופסאות הקרטון של הקסילופון ונוספה קופסת נעליים, ועוד מיני קופסאות…
מערכת מושלמת של תיפוף.

תשעה חודשים התמדת בתיפוף יומיומי – בכל כך הרבה רצינות והתכוונות, ועוד סוגי מוסיקה.
זנחת את המערכת הזו כאשר עברנו לדירה הנוכחית, והמערכת נשארה מיותמת בחדר הישן.
אבל אתה החלטת…!

ירון שלנו אהוב. כשהיית בן יחיד – לא האמנתי שארצה עוד ילדים, הרי הייתי מלאה בך, לא היה מקום לעוד…

ירון שלנו אהוב, תמיד הלכת בדרכך המיוחדת ולא חששת מאתגרים.

ילד ייחודי ועיקש כבר מגיל קטן עצמאי בדעותיך.
כשרצית לשחק כדורגל בקבוצה בחוץ עשית זאת לבד – ארגנת, נסעת ושיחקת.
כשהחלטת לקראת סיום בית ספר שאתה משקיע בלימודים ועובר לרמה הגבוהה ביותר, ביצעת זאת להפתעת המורים בבית-ספר. כשהחלטת ללכת ללמוד משחק התקבלת ולמדת למרות שלא היתה לך כל התנסות בתחום זה, כשהחלטת אחרי שנה לעבור לבית הספר “רימון” כי זה הכיוון שלך, ביצעת זאת.

כשהחלטת שאתה מוציא דיסק באנגלית למדת לבד ימים ולילות – אנגלית – תוך ליטוש המבטא כך שיישמע כשפת אם. כתבת שירים באנגלית, הלחנת, אספת את מיטב הנגנים והמעבד כדי שיצא דיסק מושלם, שכרת אולפן, הקלטת והוצאת יצירה מושלמת – הכול בדרכך, בעיקשות שלא תיאמן. ואתה שר אנגלית כ”שפת אם”.

אהבנו את הייחודיות שלך אבל חששנו, לא פִרגנו לך מספיק, רצינו ילד כמו כולם אבל היית שונה.
כל חייך היית עצמאי וייחודי, וכך גם בחרת לסיימם.

בחודשים האחרונים איתנו, ניסינו לעזור לך אבל קצרה ידינו. כבה האור בעיניך הנוגות, כבר לא ירון האופטימי ומלא האתגרים. השלמת עם המצב, לא היה לך יותר כוח להילחם. ניסינו בעזרת חבריך הטובים לשדר אופטימיות, אבל נגמרה לך האמונה בעתיד טוב יותר בשבילך.

כואב לנו שלא יכולנו לעזור לך.
אוהבים ומתגעגעים כל כך… כל המשפחה – אבא ואמא, מירית, עפר, רן ותום.
נונה והדודים החמים והתומכים ובנות הדודה האוהבות.

עכשיו אתה נח ושלו… אנחנו לא.