עמי שגב
תאריך לידה: 19/07/1935
תאריך פטירה: 12/11/1980
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: נעמי שגב
פיסות חיים
עמי – מסלול חיים
עמי נולד ב-19.7.35 להוריו – פרחיה ויחזקאל – מראשוני קבוצת נענה.
גדל בקבוצת הילדים הראשונה ובמחזור הראשון של בית הספר.
ב-1953 נתקבל עם המחזור הראשון לחברות במשק.
עמי התבלט בפעילות חברתית עוד בתקופת בית הספר והיה מפעילי סניף ה”נוער-העובד” בנען כבר ב-1950
וממקימי החטיבה של בני הקיבוץ המאוחד, בינואר 1953.
בצבא שירת עמי בנח”ל, עבר קורס מ”כים והשתתף בליווי שיירות לאילת. השתחרר מהצבא ב-1956.
גם במילואים שירת במסגרת הנח”ל. עמי לחם בשלוש מלחמות – מלחמת קדש, ששת הימים ויום הכיפורים.
עם שובו הביתה משתלב עמי בעבודה ובפעילות חברתית. עד מהרה מקבל עליו את ריכוז ענף המטעים, חבר במזכירות הרחבה ובוועדת החינוך.
בשנת 1958 גויס לפעילות במזכירות הקיבוץ – והוא בן נען ראשון בפעילות מרכזית. בתחילה פעל במסגרת ועדת שנתון הבנים, ובמשך הזמן עבר לתפקידים מרכזיים בוועדת הגיוס.
שליחות זו נמשכה שלוש שנים.
עם שובו הביתה מקים עמי משפחה עם נעמי. ארבעה ילדים נולדו להם – חגי (1962), סמדר (1964), ניר (1969) ואיל (1973).
בשנת 1962 נבחר למרכז משק.
בשנת 1964 יוצא ללימודים בקורס הבין-קיבוצי הגבוה במסגרת הפקולטה לחקלאות ברחובות.
בין השנים 1968-1970 משמש מזכיר המשק.
בשנת 1971 נבחר כמרכז מפעל הממטרות – תפקיד זה מילא שבע שנים רצופות.
במהלכן גויס לפעילות בבחירות וכן פעל בשטחים שונים במשק.
בשנת 1978 גויס למדור הכלכלי של מזכירות הקיבוץ וקיבל עליו את ניהול קרן הקיבוץ המאוחד.
בתקופה זו ייצג את הקיבוץ במוסדות כלכליים רבים וכן היה חבר במוסדות המרכזיים של מזכירות הקיבוץ ופעיל במלאכת איחוד התנועה הקיבוצית.
בבית המשיך להיות מעורב בחיי החברה והביע את דעתו בנושאים שונים באסיפה ובמזכירות.
בסיום החגיגי של “יום הוותיק” בירך עמי במילים חמות את נשיא המדינה וכן דיבר בחמימות על דור המייסדים.
ב-12 בנובמבר, בעצם פעילותו הענפה, בשובו מישיבה בשעות הלילה – כרע ונפל בהתקף פתאומי – והוא בן 45 שנה במותו.
* * *
לעת פרידה
“עמי ז”ל”: שתי מלים שאינן מתחברות בתודעה, שהרי עמי היה כולו הבטחה לעתיד, שהרי היה במלוא כוחותיו, שהרי עתיד כה פורה עדיין היה לפניו, שהרי היה מוקף רחשי הערכה ותקווה…
הלא רק אתמול, ב”יום הוותיק” של חג היובל, הקביל בברכה את פניו של נשיא המדינה…
על עמי אפשר לומר בלא חשש של הגזמה שהוא חכם, איש של אחריות, שנתברך בתבונת יחסי אנוש, שיש לו תכונה של אבהות לא רק למשפחתו אלא לנען ולקיבוץ, שיש לו כשרון המעשה וסגולה טבעית של הנהגה.
וקשה להשלים שעל כל אלה אפשר לדבר רק בלשון עבר, שאיננו עוד…
קומתו היתה כפופה קמעה, כמו כל אדם-נושא-עול, תמיד. רישומי פעילותו החרוצה הוטבעו על פניה של נען. יחסו לעבודתו ולתפקידיו היה רציני כמי שהיה מודע למעמדו בקרב חברים, למשקל דעתו, פרי האוטוריטה שלו. הוא היה מרבה ב”שיעורי-בית”, מכין את עצמו לשקול ולהחליט באחריות, שלא לפגר בידע, ללמוד כל נושא על בוריו.
היתה בו בשלות שלא לפי גילו. דאגותיו היו מגוונות – בעניינים של תנועה ובנושאים אנושיים. לפתע היה מתברר לך כי ידו היתה פה ושם, בלא שידעת.
לא רק בביתנו נפלה תדהמה אלא גם בבית מזכירות הקיבוץ. נפער חלל ריק, מלא תוגה.
קשה למצוא מילה של נחמה למשפחה, לנעמי, לילדים, לאחים ולפרחיה.
הלב הוגה ביחזקאל ז”ל. הכרתי את ההורים בימי הנעורים ובטרם נישאו זה לזו. יחזקאל חלם על משפחה ועל ילדים והוא התגאה בהם והיתה לו סיבה טובה לכך.
ולא רק ההורים ונען התגאו בעמי, אלא כל אלה שהכירוהו וחשו מה טבעית סמכותו.
הוא היה נציג בולט, מחונן ומבטיח של בני דורו, של המתייצבים במשמרת, וליד ההגה של התנועה הקיבוצית.
עמי נפח את נשמתו בדרך הביתה, בדרך אל עתידו. הוא הותיר אותנו המומים, וקשה להתגבר על התוגה…
ישראל גלילי
