שגב יחזקאל

יחזקאל שגב

תאריך לידה: 22/10/1910
תאריך פטירה: 25/04/1969
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: פרחיה שגב

פיסות חיים
על קברו הרענן של יחזק’לה…

יחזק’לה. זה שם החיבה שליווה אותו תמיד. לא אחת, בפגישות במוסדות, היתה איזו אי נוחות בפנייה למנהל “חריש” בשם החיבה וההקטנה – יחזק’לה.

מבית ספר דתי, עם ראשוני מקימי תנועת הנוער העובד, סניף פתח תקוה. והוא אז נער עובד שהפסיק לימודיו, תומך עיקרי במשפחתו, משפחת עמלים.

ובתנועה – יחזק’לה ועיניו הבוערות ובהן אהבה לתנועה ולחבריה. הוא דולק ובוער כולו ברעיון הפסגה של התנועה – הגשמה עצמית, חיי קיבוץ.

בנענה – רק היתד הראשונה, ישימון סביב. יחזק’לה מתגלה עם ידי הזהב שלו ולב הזהב. מגרוטאות ה”הולטים”, אלה הטרקטורים הגדולים שחרשו בדרינז’ את אדמות “יכין ” ונשארו בשטח, חותך, מפרק.
ומכל גרוטאה – יצירה. עוד סקרייפר, עוד מדפן ועוד מתלם. ידי זהב.

עוד לפני שהיתה לנו פלחה – במרחקים, היתה כבר עבודת טרקטורים במרחקים. בעיקר אצל בעלי קרקעות ערביים. ואיזה קשרים קשר איתם! זכור לנו טיול שעשינו מנען למפעל בסדום. לנו לינת לילה בעיר ערבית עוינת אצל נכבד ערבי, שיחזקאל חרש באדמותיו. באנו אליו – המטיילים – ומסרנו לו ד”ש מיחזק’לה.
איך קיבל אותנו הערבי הזה! וזאת בגלל הילת חברנו יחזק’לה, שאפפה עלינו בבית המארח.

בארכיון הקבוצה ישנו צילום מ”סדר” פסח, ושכנינו חג’ איברהים ושיח סולימן יושבים מסובים עם יחזק’לה, כמארח.

יחזקאל הצטיין בחושיו המחודדים לענייני בטחון והגנה. זכורים לנו השיחות על גגו השטוח של בנין המאפיה.
בלתי נשכחים דברי הקיטרוג של יחזקאל על הגנה סטטית, על מערך הגנה בתוך החצר. עזים וחריפים היו דבריו ותביעתו לפרוץ אל מעבר לגדרות ולפגוש את התוקפים בשטחיהם.
וזאת עוד לפני וינגייט, לפני יצחק שדה ו”פלוגות הלילה”.

ומאוחר יותר – יחזקאל בין משתתפי הסמינר הרעיוני הראשון לקיבוץ המאוחד.
שם, בעין חרוד, נתגלה עם הצימאון האופייני לו לדעת, להבין, להכיר.

לאחר שנים של עבודות בחוץ, בנדודים, הלך להנהלת “חריש”. ובכל מסכת היחסים המורכבת במפעל, המשותף לבודדים ולישובי הקיבוץ, יחזקאל לשון המאזניים. מקובל על הכל.
כמה פעמים נסע לחו”ל לרכישת ציוד ופיקוח על עבודה.

משחלה – חזר הביתה. ועם שובו נרתם להקמת המוסך. כמה תבונה, עקשות ומאבק השקיע במבצע זה.
ושוב חזרה להנהלת “חריש ” שנתרחב וקיבל עליו עבודות עפר בהיקף ממלכתי.

בוקר אחד – ויחזקאל מגיע בחיוך ענווה אל המפעל. הוא עושה בפינתו, במכונת ה”בורגמייסטר”, כאילו לא חלש רק אתמול על מאות מכונות גדולות ועל מוסד מורכב ומסועף. יחזקאל מקדש את הקטנות.
מאיר פנים לעולה חדש ולמתנדב.

כאשר קיימנו חוגי בית לדיון על התוכנית הכספית, ישבנו בחדרו של יחזקאל, שהיה המנחה ומרכז החוג באזור שלנו. המסובים מהווים חתך של כל הגילים, והוא פתח והנחה. מה עמוקה היתה ההאזנה לניתוחיו ומסקנותיו.

והוא – שבנעוריו ידע את כאב הניתוק מספסל הלימודים, קיבל עליו את ריכוז ועדת ההשתלמות.
ואולי דווקא בגלל כאב ילדותו, השקיע את כל נפשו בראיית ערך ההשכלה וההשתלמות ליוצאי צבא, לבנים ולבנות שלנו. בשבוע האחרון עשה שוב סיבוב שיחות עם רבים; דרבן, שכנע, שידל והסביר את הצורך ללכת ללמוד ולהשתלם.

כולו תוסס וער. הכל אכפת לו. לכל מתיחס. לא תמיד נוח ל”ממסד”. קורא תגר ותובע. עיקש ועומד על דעתו, גם כאשר דעתו היא דעת יחיד בלבד. חתר לתקנון, למסגרת.

מוקף בנים ונכדים. וכשם שהיה אב למופת, כך קרן בסבאותו.

כשנסע זיגה הבן לשליחות, יחד עם רעיתו אילת, איך חי את השליחות הזאת! מה גאה היה עליה!

לאחרונה התלונן על עייפות. ועדת הבריאות פסקה שעליו לעבוד רק ארבע שעות ביום.
אולם הנהלת החשבונות במפעל טענה שהוא אינו מציית, ממשיך במכסת השעות הקודמת ואינו מקבל את הדין.
עובד היה את מכסת יומו כפי שקבע הוא. ועם זאת משתתף בכמה חוגים בבית הספר לחברים. לאחרונה נפרד מפינת עבודתו במכונה, והחל לעבוד עם יגאל בביקורת איכות המוצר. היה מאושר. הנה נמצא לו אפיק שיוכל לתת בו את המירב, למרות מגבלות הבריאות.

הוא מקבל את מגבלות המחלה. מפתח על כך תיאוריה שלמה ומצדיק את הדין, כשהוא שומר ומוצא את סוד האיזון הנפשי. יום אחד משסיפרתי לו כי אחי חלה בהתקף לב והוא מבוהל ממצבו אמר: “בביקורו, שלח אותו אלי.
אני אשחרר אותו”.

ביום שישי האחרון סיים יום עבודה כרגיל. עוד הסיע במכונית חבר שהתעלף בעבודה.

חוגג כולו התכונן ללכת לבקר את נכדו החדש וכלתו שהגיעו אותו יום מבית חולים, לאחר הלידה.
והנה לפתע נדם ליבו.

נוחה בשלום, יחזק’לה…

משה מוסנזון (דברים על הקבר), 25.4.1969