אהרון רייך
תאריך לידה: 12/04/1927
תאריך פטירה: 04/05/2016
ארץ לידה: פולין
בת זוג: פרידה רייך
פיסות חיים
אבא נולד בעיירה רוזבאדוב שבפולין, בליל הסדר של שנת 1927.
בן ללמל ולמינה וגדל במשפחה דתית מרובת ילדים.
כשהיה בן שתים-עשרה פרצה מלחמת העולם השנייה. מיד עם פלישת הגרמנים לעיירה, ברחו הוא ומשפחתו מזרחה לרוסיה. במהלך המסע הקשה והממושך חלה אבא במלריה, וניצל הודות לטיפול שקיבל במוסקבה, בבית סבתו.
בשנת 1943, כשהוא בן שש-עשרה, החליט אבא להתנדב והתגייס לצבא האדום, ולשם כך זייף את גילו.
יחד עם הגדוד לחם בקרבות קשים ועקובים מדם. על החוויות שעבר שם, ובכללם שחרור מחנה מיידנק 5, לא הסכים לספר עד סוף ימיו.
בסוף המלחמה ולאחר מסע חיפוש ממושך, התאחד אבא עם בני משפחתו בעיירה לודג’ שבפולין.
משם המשיך לאיטליה והצטרף למחנות של ארגון ההגנה לקראת העפלה לארץ-ישראל.
במאי 1947 הפליג, ביחד עם יצחק אחיו, על אוניית המעפילים של “מורדי הגטאות”.
בסמוך לחופי ישראל נעצרה האונייה על ידי הבריטים, ולאחר קרב נלקחו המעפילים למחנות הסגר בקפריסין.
כשנה מאוחר יותר ברחו קומץ צעירים, וביניהם סבא ואחיו, דרך מנהרה שנחפרה בהיחבא, והפליגו בסירה של הפלי”ם מקפריסין לחופי ישראל. מיד עם ההגעה התגייס אבא לחטיבת “עודד” של צה”ל ונלחם בקרבות העצמאות, כולל הקרב על משטרת עיראק סואידן ומבצע חירם לשחרור הגליל העליון.
עם שחרורו עבר אבא להתגורר בראשון-לציון, ביחד עם הוריו שעלו בינתיים ארצה. במהלך תקופה זו הכיר את אמא – פרידה ולצ’ר, ובתוך זמן קצר נישאו השניים בבית קפה קטן בשינקין.
אבא החל לעבוד במפעלי הבנייה של הקיבוץ המאוחד, ומסגרת עבודתו הגיע לבנות את האמפי בנען.
הוא מתאהב בנען, ובתוך זמן קצר עוברים השניים לקיבוץ ביחד עם בתיה, בתם הבכורה.
בנען המשפחה מתרחבת עם הולדתם של הבנים אליהו וצבי.
בראשית שנותיו בקיבוץ עבד אבא במספוא, והתגלה כפועל חזק וחרוץ. בהמשך עבר לענף הבניין, בו עבד שנים רבות, והיה שותף להקמת שכונת הוותיקים. במרוצת השנים לקח אבא חלק פעיל בוועדות השונות של הקיבוץ, והתמיד גם בפעילויות הספורט, לרבות משחקי הכדורגל של סוף-השבוע וקבוצת הכדורעף. לאחר שנים רבות בבניין עבר אבא לעבוד במפעל. כאן הפליא בחריצותו ובהספקיו היומיים ועבד במסירות רבה.
בשנת 1985 נולד אמיר, הנכד הראשון, ואליו הצטרפו עוד חמישה נכדים שהסבו לסבא הרבה שמחה ונחת.
בשנת 1991 עבר אבא ניתוח מורכב בראשו, ובמהלכו איבד כמעט לחלוטין את ראייתו.
למרות המגבלות המשיך לבלות עם נכדיו, והפליא ליצור עבודות-יד בבית-שקמה, להנאת כולנו.
בשנת 1993 עברה אמא ניתוח, ובחמש השנים הבאות סעד אותה אבא במסירות אין-קץ עד לסוף ימיה.
בתקופה שלאחר-מכן עבר אבא לגור בדיור המוגן של הדרים, כאן זכה שנים ארוכות לטיפולם המסור והאוהב של עובדי ועובדות המקום.
בסמוך ליום הולדתו ה-89, הדרדר מצבו הבריאותי של אבא. מקץ שבוע ימים, ערב יום-הזיכרון לשואה ולגבורה, נפרד מאיתנו בפעם האחרונה.
זוכרים ואוהבים תמיד, הילדים, הנכדים ובני המשפחה.
