גיזה רוזנבלט
תאריך לידה: 23/03/1913
תאריך פטירה: 07/02/2000
ארץ לידה: שוויץ
בן זוג: דוד רוזנבלט
פיסות חיים
גיזה נולדה בשוויץ, להורים ציוניים ושומרי מצוות.
בגיל תשע-עשרה איבדה את אמה, ובגיל עשרים ואחת – את אביה.
עד לעלייתה עבדה כמזכירה בקהילה היהודית, אך שאיפתה הגדולה ביותר היתה לעלות ארצה במסגרת תנועת “הבונים”, בה היתה חברה.
וכך ב-1938, בדיוק ביום הולדתה העשרים וחמש, הגשימה את חלומה והצטרפה לקומץ שוויצרים שהיו כבר בנען.
בנען כבר היה בעלה לעתיד – דוד – וכן הוריו, שעלו מגרמניה ברגע האחרון.
וכך הקימו גיזה ודוד בית חם בנען, ב”בית החמרה” שדוד בנה במו ידיו ובו גדלו שני ילדיהם – עודד ורחלי.
גיזה היתה ממקימות האיזולציה, ועבדה בתנאים קשים מאוד של אותם ימים. טיפלה במסירות בחולים שחלו במחלות של אותה תקופה, כמו מלריה וטיפוס. שנים מאוחר יותר הקימו את חדרי החולים, בהם עבדה במשך למעלה מארבעים שנה במסירות והתמדה.
בשנת 1965 נפטר בעלה, דוד. זמן קצר לאחר מכן עזבו ילדיה את הקיבוץ, והיא נותרה בנען ללא משפחה.
אך מעולם לא התלוננה.
ואז קרה האסון השני בחייה. בנה עודד חלה, והיא התמסרה לטיפול בו באותה מסירות ונאמנות שאפיינו אותה, כך עד פטירתו…
עם מותו של עודד התנחמה גיזה עם נכדה החדש והאהוב – אחי.
לאחר שעזבה את עבודתה בחדרי החולים, עברה לעבוד במרכולית. רק בהיותה בת 75 עברה לעבודתה האחרונה – בכריכיית הספרים ב”בית שקמה”. עבודה זו ליוותה אותה כמעט עד יומה האחרון וגרמה לה סיפוק והיתה עבורה מקור לגאווה. המקום, האנשים והיחס לו זכתה ב”בבית שקמה” החזיקו אותה לאורך כל מחלתה. גם בימים הקשים השתדלה לא להחסיר יום עבודה.
גיזה אהבה מוסיקה, האזינה למוסיקה קלאסית עד לשעות לילה מאוחרות. התעניינה בתיאטרון ואמנות, נסעה וטיילה הרבה בחו”ל. היה לה יחס מיוחד לבעלי חיים ובמיוחד לחסרי הבית שבהם…
גיזה זכתה שיהיו לה חברות מקסימות, אותן אהבה מאוד מאוד. יחד היו הולכות לחדר האכילה בלילות שבת ואיתן טיילה בארץ ובחו”ל. החברות החזירו לה אהבה וביקרוה עד ימיה האחרונים.
אמא, סבתא ודודה יקרה, בשבילנו היית בית חם, מאור פנים, אהבה ונתינה.
היית לנו סבתא צעירה, גם בגילך המתקדם. תמיד בריאה, זקופת קומה, לא נחה לרגע, משחקת עם הנכדים בעליזות, יוצאת אִתם לטיולים ארוכים בפרדסים. תענוג היה לראותך עובדת בגינה בחריצות שאפיינה אותך בכל מישור חייך ותמיד עם אור פנימי ושמחת חיים.
המחלה שהכריעה אותך באה לך בהפתעה גמורה, אך נאבקת בה. עד לימייך האחרונים שמרת על עצמאותך וכבודך.
אנו כולנו חשים בחסרונך הרב, אך מתנחמים בעובדה שחייך לאורך כל השנים בנען היו רצופים בשמחה, סיפוק ואושר, כפי שרק בבית חם יכולים להיות.
אוהבים אותך – בני המשפחה
