רוזנבאום אוטו

אוטו רוזנבאום

תאריך לידה: 26/11/1912
תאריך פטירה: 22/08/1941
ארץ לידה:
בת זוג: הדס (כץ) רוזנבאום

פיסות חיים
מתוך אזכרה (מפי חבר):

מותו של אוטו ללא עת, אחרי מחלה קצרה של ימים אחדים, מותו זה מכלה בתוכנו את הדמיון, על הכאב שבו, למות החברים אשר נשאו את תנועת “הבונים” וקודמיה.

חייו ומותו המשך הם בשרשרת זו. ידעתיו לפני צאתו להכשרה לכפר נידח בגרמניה המזרחית. הדים, התרשמויות וחוויות שהגיעו משם על אודותיו, כבשו לו את הערכת כל השומעים. דרך ארוכה בה התקדם בעקביות, הביאה אותו לעלייה ולקיבוץ. רכוש רוחני יקר כבש ושמר לעצמו ולחברה בה היה חי. כבוד לאדם באשר הוא אדם, שלטון המצפון.

גישתו תמיד היתה ראשונית. לא קיבל דרך סלולה ולא מסורת. פתרונות קבועים ומקובלים לא הלמו לו. הרגיש עצמו חייב לחקור ולבדוק עד אשר קבע לעצמו ולאחרים. רק מתוך קושי נפשי עצום סיכם, הגיע למסקנות, חדור הבנה, אצילי ביחסיו לקרוב ולמתנגד, אולם יחד עם זאת לא ויתר אף פעם על אשר נראה לו נכון והכרחי, ואת דעתו לא העלים. לא נמהר היה במעשיו, והחלטותיו היו תמיד שקולות. במתיחות עברו שנותיו. כלפי עצמו העמיד דרישות רבות ולעיתים היה קשה ואכזרי, אולם כלפי זולתו רך וסלחני. להגשים שאף ולהגשים ידע. מצפונו – מצפן חייו.
שנים לא ראיתיו, ובעומדי על-יד מיטתו, שממנה אין רדת, עלו בי זכרונות יקרים, וגבר הכאב על אשר גורל אכזרי לא נתן להמשיך חיים אלה, חיים מלאי תקוות.

טבעת לטבעת צורתה בשרשרת הכבדה, שרשרת המוות, שרשרת הזכרון לאותם החברים אשר אינם עוד.
במותו יהי חלקם עמנו.

* * *

לדמותו:

לא רבים מאיתנו הכירו את אוטו מקרוב. היתה בו איזו אצילות אופי אשר מצווה על מרחק לזולת, אולם אצילות נפש זו לא פגעה אף במשהו באהבתו את האדם אשר אותו תמיד ראה במרכז עולמו, ולמענו ולשם העלאתו התלבט וכאב. איש אמת ויושר מיסודו. לא תפש את המילה הקלה גם בהגיעו לביטוי. לכן היה זר כל-כך לקלות ראש ולשיקולים מהירים. ידע את הקושי העצום, החברתי והאישי, בהפיכתנו לאנשי קומונה עבריים.

הבין את יצירת קיבוץ הגלויות לא כצירוף מכני של גלויות שונות, אלא כחיפוש אחר המשותף בעבר ובהווה. התאמץ לרדת לעמקי הנפש העברית המקורית, ידע תמיד על המיוחד אשר בכל שבט מישראל ואת הדרך לקליטה לא ראה בהתבוללות בקיים, ברוב, בטיפוס הבולט והשולט, כי אם במיזוג תכונות שונות של האדם היהודי שנתהוו על ידי החוויות השונות של הנפש העברית המקורית בתפוצות הרחוקות זו מזו של הגולה. מכאן עמקות החוויה שהיתה לו ברכישת השפה העברית, שבה מצא את המקוריות העברית ובה ראה דרך לשותפות אמת בין חלקי עם זרים ורחוקים.

מי שמקדיש חייו להתאבקות על התהוות הדמות החדשה של האיש העברי וחברתו – יקרה לו מידת האמת ויקר לו ערך האדם שלמענו הננו יוצרים את מפעלנו. אוטו שיתף את עצמו כליל בהתאבקות ולבטים הללו, לא חיפש פתרונות קלים ולא חדל משתף עצמו בתהליך הקשה של שבירת עולמות רוחניים וצורות חיים גלותיות. יחד עם זה הביא עמו רעננות נפשית, בהירות מחשבתית ואהבת האמת – תכונות אשר היו לו לנכסי אופי וסייעו לו לעמוד בלבטי הדור, לבטי מיזוג הנפש היהודית הקדומה עם ערכי תרבות גבוהה המובאים מהגולה.

קשה היה לו להשלים עם מציאות חיינו, אולם קודם כל ביקר והקפיד לגבי עצמו. הגשים על גבי עצמו את אשר דרש מאחרים. איש חלוץ בחיפושיו אחר דרך, בחדירתו לשפה ובהבנת הקיבוץ.
הבין את הקושי העצום ביצירת חברה שיתופית, האמין אמונה שלמה בבניין חברה זו על יסוד אמון הדדי. סבל קשה מהטפת מוסר מילולית, התאכזב מר מתופעות של חוסר אמת ויושר בחיינו. אוטו לא היה בודד בלבטים אלה, אבל קשה היה לו למצוא דרך לאחרים כל עוד לא ידע ברורות אי הדרך.

הוא עזב אותנו מתוך אמונה שיוכל לחיות יתר חיי-אמת במקום בעל מבנה חברתי אחר, בעל אופי יותר צעיר ורענן. נראה שלא התאכזב ולא אכזב אחרים.

מי יודע מה אבד לקיבוץ ולתנועה כולה עם אוטו, איש שסימל בחייו את לבטי שבט ישראלי בישוב הארץ-ישראלי ובחברה הקיבוצית? אבד מורה דרך שלא הלך בראש המחנה אלא חיפש והתלבט בתוכו תוך כדי הגשמה אישית, חלוצית ומתמדת.

גורל מר לתנועתנו כולה וגורל אכזרי לעלייה מגרמניה בתוך הקיבוץ, אשר אבדו לה חבריה העיקריים בזמן חבלי קליטתה בקומונה הארץ-ישראלית. אנשי החזית ניתנים לפגיעה יותר מכל הצועדים אחריהם. אלה הנמצאים באזור הסכנה משמשים ברוחם ובהתנהגותם סמל למחנה כולו. מותם של חברים אלה ואוטו בתוכם אינו מקרי וטרגי בעיקר.

קסם דמותו חי ופועל בתוכנו, בקרב הממשיכים לכאוב ולהלחם על התהוות חברה קיבוצית אמיתית ומחודשת.

עקיבא