רובינוב צבי

צבי רובינוב

תאריך לידה: 01/09/1915
תאריך פטירה: 05/04/2010
ארץ לידה: בלארוס
בת זוג: לאה (לייקה) רובינוב

פיסות חיים
בינואר 1989 כתב צבי את הדברים האלו:
“בהיותי פנוי מעבודה, עקב השבר ברגלי השמאלית, החלטנו – לייקה ואני – לרשום עבורכם ילדיי, מידע עלינו, כדי שבבוא העת תוכלו למסור למי שיוטל עליו להספידנו.
כתבתי זאת במתכונת “הספד מוכן לשימוש וכל הנאמר בו אמת למרות שנהוג לאמור ‘אחרי מות קדושים אמור'”…

צבי נולד בספטמבר 1915 בעיר פינסק אשר שימשה אז שדה קרב בין צבאות רוסיה וגרמניה.
הוא לא זכה להכיר את אביו, שנפל במלחמה, והותיר את אמו בהריון.
ילדותו עברה עליו במשפחה שאותה עמל אביו החורג לפרנס בקושי. הבית היה מסורתי ושפת הדיבור יידיש.
שמו הרשמי של צבי היה הרשל.

כשגבר העוני, הוכרח צבי, שהיה אז בן 11 ותלמיד מצטיין, להפסיק את לימודיו ולעזור בפרנסה.
בהיות צבי בן 12 “גויס” לתנועת “החלוץ הצעיר”, התנועה נעשתה לו מפלט ופיצוי לילדות ולנעורים ובאמצעותה גילה את הספרים שקרא בלילות לאור עששית נפט. הספרים הרחיבו את השכלתו ונטעו בו גם את האמונה בעולם טוב וצודק יותר.

במהרה מונה למדריך בסניף ובשנת 1933, בהיות צבי מזכיר הסניף, אוחדו ביוזמתו “החלוץ הצעיר ו”הפרייהייט”, שהיו תנועות אחיות.

בסוף אותה שנה החל צבי את מסלול ההגשמה העצמית ויצא להכשרה בקיבוץ של תנועת “החלוץ” בעיירה אוליקה, במטרה לעלות ארצה ולהצטרף לקיבוץ בארץ. באוליקה הכיר את לייקה, שהפכה לבת זוגו.

בשל ההגבלות שהטיל השלטון הבריטי על מספר העולים ארצה, נאלצו חברי קיבוצי ההכשרות לשהות בהם עד לקבלת הרישיון המיוחל. תנאי הקיום באותם קיבוצים היו קשים ביותר, רובם היו מצויים בישובים קטנים יחסית, בלי בסיס תעסוקתי והתאפיינו בחוסר עבודה, צפיפות ומחלות.

לאחר כשנתיים באוליקה הועבר צבי לעיירה קמין-קושירסקי, שם הדריך בסניף התנועה, ולייקה הצטרפה אף היא אליו. עם חיסול המקום הועברו שניהם לקיבוץ בקובל ושם אושרו סוף סוף לעליה.

חמש שנים שהה צבי בקיבוצי ההכשרה.
בהיותו חסר נתינות פולנית (אביו יוצא בוכרה, שבא ממינסק, לא היה נתין פולני כשנישא לאימו) לא יכול היה לעלות אלא כשקיבל, רק במרץ 1939, רישיון חוקי והצטרף לנען, אל לייקה.

בנען צורף ל”הגנה” ונשלח לקורס מפקדים ואחריו הדריך את חברי נען בנשק ובאימון פרט.

כשהוקמה “הבריגדה היהודית” למלחמה בנאצים התגייס אליה צבי ושירת בה, בארץ ובחו”ל.
מטרתו הייתה להציל את אמו בפינסק. אולם אימו, שהסתתרה בבית גויים מיטיבים, נרצחה זמן לא רב לפני כן, יחד עם מארחיה ועם אחייניתה, במקום מסתור באסם, בכפר ליד פינסק.
משפורקה הבריגדה בשנת 1946 שב צבי לנען, והוא כבר אב לאורי ולרחל.

מיד אחר כך נשלח ללימודי הוראה בסמינר הקיבוצים. כעבור שנתיים מונה למחנך בכיתות היסוד.
עם התרחבות כיתות ההמשך בנען נשלח צבי ללימודים באוניברסיטה בירושלים ובסיימו לימד פיסיקה ומתמטיקה, למרות שהוא עצמו לא זכה ללמוד בנעוריו.

בינתיים נולדה גם שרה’לה, וצבי ידע לטפח את משפחתו והתגלה כאב מסור לאורי, רחל ושרה’לה.

בהיותו אכפתי מטבעו נודע צבי כמטיף לשינויים באורחות חיי הקיבוץ וכאנטי ממסדי.
המציאות החברתית הביאה אותו אל סף עזיבה. הפשרה שהוצעה לו היתה יציאה ל”עבודת חוץ”, והוא החל להורות מתמטיקה ופיסיקה ב”גימנסיה הריאלית” בראשון לציון, בכיתות הבגרות.
עד מהרה הלך שמו לפניו והוא התפרסם כמורה מעולה, בעל כושר ארגון והתמנה לסגן מנהל הגימנסיה, למרות שלא היה תושב ראשון לציון. בגימנסיה הורה וניהל צבי שנים רבות ופרש לגמלאות בשנת תשמ”ג, למרות בקשות בעל-פה ובכתב, מהנהלת הגימנסיה, שיוסיף וימשיך ללמד, אפילו חלקית.

בנען השתלב עם פרישתו בעבודה ובחברה. בין היתר עבד במפעל וגם כנהג בצוות המרפאה.

עם מותה של לייקה, לפני כחמש-עשרה שנים, ועזיבת ילדיו, נותר צבי יחיד בנען.
למרות זאת מצא את מקומו ב”שולחן” הקדמי בחדר האוכל ובקרב ידידיו הרבים.

לפני כשנה וחצי הצטרף אליו מריו, מטפל פיליפיני, שסעד אותו עד לפני כחודשיים, כשעבר צבי לשכון ב”בית הדרים”.

כמעט בן 95 נפטר צבי, שבע שנים ומעשים.

השבוע נולדה נינתו השישית, נכדה לאורי. שלושת ילדיו, כלתו ושני חתניו, נכדיו וניניו, הם המשפחה שעשה לו, למרות שבתום מלחמת העולם השנייה נותר נצר יחיד למשפחתו הענפה, משפחת רובינוב-לוין-בקלאצ’וק.

יהי זכרו ברוך!