קרונר רות

רות קרונר

תאריך לידה: 21/06/1912
תאריך פטירה: 06/08/1974
ארץ לידה: גרמניה
בן זוג: רפאל קרונר

פיסות חיים
רות נולדה בגרמניה בעיר ויימר, בשנת 1912, למשפחה נוצרית. אביה היה פועל שעבד לפרנסת משפחתו הקטנה. תנאי החיים הקשים גרמו לכך שהמשפחה תמכה ואהדה את התנועה הסוציאליסטית.

רות סיימה בית ספר יסודי, למדה פקידות ויצאה לעבודה, לעזור בפרנסת המשפחה.
בגיל חמש-עשרה הצטרפה לתנועת הנוער הסוציאליסטית. הצטרפותה גרמה לחיכוכים רבים עם הסביבה, שהיתה ריאקציונרית ועוינת את תנועת הפועלים.
בתנועת הנוער נפגשה רות עם רפאל ושניהם פעלו במשותף בהדרכת נוער, ואחר כך המשיכו יחד במסגרת של מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית.

עם התחזקות התנועה הנאצית בגרמניה ברור היה לרות שאי אפשר להמשיך בחיים משותפים עם רפאל בלי נישואים, ויש לעשות צעד מכריע – לקבל את היהדות ולהתגייר.
תהליך הגיור היה ארוך, קשה ומסוכן ביותר, בגלל התפשטות הנאציזם. התהליך התאפשר הודות להתמסרותו של הרב המקומי לעניין. הוא הדריך ולימד את רות, ערך את טקס הגיור ואחר כך גם את טקס הנישואין – בשנת 1934.

באותה תקופה נוסד “קיבוץ” להכשרה חקלאית ליד העיר. רות נשארה לעבוד בעיר על מנת לעזור ולתמוך בקבוצת ההכשרה מבחינה כספית. עבודתה הוכרה על ידי תנועת “החלוץ” כהכשרה.
העלייה לארץ התאפשרה בזכות ההשתייכות לתנועה ולקבוצת ההכשרה.

עם העלייה לארץ היה ברור לרות שבלי הגשמת הרעיון של חיים משותפים בקיבוץ אין לעלייה ערך ומשמעות. הקבוצה כולה דרשה להצטרף לקבוצת “נענה” ונשלחה לשם.
בנען השתלבה רות בעבודות שונות – גן ירק, מכבסה, מטפלת, מחסנאית ועוד. היא מצאה סיפוק רב והנאה כמעט בכל עבודה שעסקה בה.

עם הולדת הבת הראשונה ריכזה רות את התעניינותה במשפחה ומצאה סיפוק רב והנאה בתוך המסגרת המשפחתית. היא הקדישה את כל מרצה וזמנה לטיפול וטיפוח המשפחה.
הכשרתה בעבודת הפקידות הביאה אותה לעבודה בהנהלת החשבונות. לעבודה זו התמסרה במשך כל השנים הבאות ועשתה אותה בדייקנות, קפדנות, סדר וניקיון – שהיו מתכונותיה.
לסיפוק והנאה גדולים ביותר בעבודה הגיעה כשקיבלה את מכונת הכרטיסייה, למרות שקשה היה לה להתרגל לעשות חשבונות בעזרת מכונה במקום בראש. בעבודתה זו המשיכה עד הסוף ולא היתה מוכנה לוותר על המכונה למרות המאמץ הרב שנדרש ממנה.

הכירה את כל פינות המשק ואהבה לטייל בהן. בשבתות נוהגים היינו לצאת לטיולים במשק ובשדות.
אמא אהבה לעקוב אחר התנהגות הציפורים, להקשיב לציוצן והכירה רבות מהן.
היא אהבה ללכת ולשיר בשעת הטיול, בעיקר שירי ילדים ושירים ליריים.

אחר מתחביביה היה תפירה ועבודות יד. כל הבובות ששיחקנו בהן בילדותנו היו מעשה ידיה.
היא היתה מכינה לנו משחקים שאותה עשתה מאביזרים שונים.

בשנים האחרונות הורע מצב בריאותה, אך היא השתדלה להמשיך באורח חיים רגיל, כשעיקר דאגתה מופנית למשפחה ולנכדים, ולא לעצמה.

חוט חייה נקטע באופן פתאומי בשנתה, ללא ייסורים.

יהי זכרה ברוך!

המשפחה

* * *

…את רות הכרתי כשהגעתי לנען, בראשית שנות השבעים. בימיי הראשונים בנען ליוותה אותי כאם וכחברה.

דמות האם הדאגנית ליוותה אותי תקופה ארוכה, תקופה שאותה לא אשכח לעולם, כפסיעות ראשונות של תינוק בתוך המון סוער, הרגשתי בטחון בקרבתה –

“הכול יהיה בסדר!” כך אמרה… ואכן, כך היה.

מעולם לא נתנה לאיש להרגיש את מכאוביה. מעולם לא רצתה להטריד, ואפילו את בני משפחתה הקרובים.

אהבתה לנכדיה היו ערך עליון. תמיד ראתה את תפקידה כסבתא ותו לא.

יחסה לאנשים, יחסה לעבודה – היו חלק בלתי נפרד מחייה הצנועים.

בשיחותינו הרבות על מהות הקיבוץ נקטה תמיד בעמדה חד-משמעית.
דיברה אידיאולוגיה ועשתה אידיאולוגיה – עד יומה האחרון.

כך היתה רות.

מוטי שני