קליין שינקה

שינקה קליין

שם משפחה קודם: פנצ’נסקי
תאריך לידה: 04/03/1911
תאריך פטירה: 14/06/1995
ארץ לידה: רוסיה
בן זוג: משה קליין

פיסות חיים
נולדה ב-4 במרץ 1911 ברוסיה למשפחת פרנצ’נסקי בנוג’ני נובגורד.

בהיותה בת שלוש שנים עברה משפחתה לקובנה אשר בליטא. בגיל שלוש התייתמה מאמה שסבלה מסכרת.
נותרו שתי אחיות. האב התחתן בשנית עם רוזה ונולד הבן יעקב (ישה).

הבית היה של המעמד הבינוני והילדים למדו וסיימו בית ספר תיכון עברי.

בגיל 18 נשלחה שינקה לבלגיה ואחר לצרפת ללימודי לבורנטית. כשהיתה בת 22 נפטר אביה מסרטן.

שינקה, שהשתייכה ל”צעירות ויצו”, עלתה ארצה כשמטרתה להביא לאחר מכן את שאר בני המשפחה.
חברתה הטובה רבקה סודרסקי הביאה אותה לנען.

במאי 1934 הכירה שינקה את משה ומאז נקשרו יחדיו. ביולי 1935 הגיעה לנען וכל הזמן נשמר הקשר עם משה שהיה בשמירה במקומות שונים בארץ. בדצמבר 1937 מצטרף משה לשינקה בנען.

בנען עבדה שינקה בעבודות שונות ובסלילת כבישים ברחובות.
כיוון שהיתה לה השכלה כלבורנטית המליצה עליה נען כעל אחות במשק. בעבודתה כאחות יצרה קשרים רבים עם רופאים אך בעיקר עם החולים בנען, שקשריה עמם היו עמוקים. היא אף ליוותה את היולדות לבית החולים.

ב-1939 נולד נתן בלידה קשה מאד אך שינקה התגברה על הקשיים וחזרה שוב לעבודה, וכל פניה אליה, במשך עשרים וארבע שעות ביממה – לכל המבקש עזרה או עצה – נענתה בחיוב.

ב-1944 נולד גידי, אף הוא בלידה קשה, שסיכנה את חייה. אך היא לא ויתרה.
ילדיה היו כל עולמה, ולמרות איסור הרופא על הריון נוסף ילדה ב-1949 את רחלי, והפעם עברה הלידה בשלום.

שינקה הפסיקה את עבודתה במרפאה למרות לחץ עליה להמשיך, ואז נשלחה לרכז את ועדת הבריאות בקיבוץ המאוחד כשהיא מרכזת ודואגת לכל המרפאות בתנועה הקיבוצית – כולל הקיבוץ הארצי.

לאחר שחזרה לנען מצאה את מקומה במפעל.

נפילת נתן במלחמת ששת הימים פגעה במשפחה ובעיקר במצב בריאותה של שינקה, שהחלה במסכת מלחמותיה הבלתי פוסקות במחלות שפגעו בה בזו אחר זו, והביאו להתדרדרות מתמשכת במצב בריאותה. סבל רב ליווה את שנותיה האחרונות. נפילת הבן שינתה את חייה. היא לא חסה על בריאותה, פקדה את קברו וטיפחה אותו מידי יום ביומו. וכשמעדה ולא יכלה יותר לפוקדו, המשיכה לטפחו חברתה ציפ, עובדה שגרמה לה לעידוד רב.

מחדרי החולים עברה שינקה ל”בית הדר” בגלל קשיי תפקוד וכושר התנועה שנפגע.
ב”בית הדר” עצמו היו לה קשיי הסתגלות, ועד יומה האחרון לא השלימה עם מצבה הבריאותי וקיוותה עוד לחזור לחדרה ולתפקד כרגיל. בבית הזה יצרה קשרים עם המטפלים שידעו רוסית ושפות אחרות שהיא ידעה (חמש שפות).

במשך ימי מחלתה הארוכים סעדו את שינקה בעלה משה, בתה רחלי, בנה גידי, שאר בני המשפחה והרבה הרבה חברים, במסירות ובאהבה הראויה לשבח.

בשבוע שעבר, 6 ביוני 1995, הספיקה שינקה לפקוד את קברו של בנה נתן ולהשתתף באזכרה.
לאחר מכן החמירה מחלתה באופן פתאומי והפעם לא התאוששה.

ב-14.6.96, ט”ז סיון, נפטרה בגיל 84.