צ’רנר עזריאל

עזריאל צ’רנר

תאריך לידה: 04/07/1911
תאריך פטירה: 20/11/1946
ארץ לידה: רוסיה
בת זוג: דבורה צ’רנר

– נפל בעת שירותו כחייל בבריגדה בעת מלחמת העולם השנייה –

פיסות חיים
נולד ברוסיה ב-4.7.1911 – מת בניו יורק ב-20 לנובמבר 1946

בשתיקה…
עזריאל בא אלינו עם קבוצת חברי “החלוץ” האמריקאים, ולמן השעה הראשונה נראה הוא בעיניהם אחר ושונה.
רובם של הבאים, צעירים, רעננים, נכנסו לחיי הארץ במין שכרון נעורים, הרבו לרקוד, לעלוז, והוא לכאורה מן הצד, התהלך כבר אז בכובד ראשו הרציני והשקט, עצור ואיטי, צעדיו מדודים, תנועותיו כבדות מעט, הרגשת, האדם שוקל בתוכו את כל אשר יעשה, שוקל במין אחריות של בגרות. ידענו שהוא אחד האישים המרכזיים בתנועה הצעירה שם, אבל הוא המעיט לדבר, המעיט להזדקר, כמהסס.

ולאחר חודשים מספר, כשפג השכרון ראינו בצער כיצד החבריה הזאת מתנדפת. רבים מהם עזבונו, מהם גם שחזרו לגולה. היתה חרדה שהנה עוד מעט, עוד מעט ושריד לא יישאר מהם. כולם ייגרפו וילכו.
אבל הוא נשאר, מן האחרונים ממש.

הוא נאחז בתוכנו למרות שחבריו הקרובים אבדו לו. הרגשנו: מצפון עמוק שוכן בלב האדם המחריש הזה.
היה בו מיסוד הרצינות הטובה. מין מזיגה של ההיגיון היהודי הליטאי-רוסי – בגוון האמריקאי. מין הרכבה נאצלת של המזרח ועבר-הים, חשת: אדם זה כבר עבר כברת דרך בחייו, ומכאן יישוב הדעת, השקט והצלילות, מין בינה שבהגות, צמיחה איטית אולם יסודית שורשית.
המקטרת התחובה בפיו כשעיניו פקוחות לרווחה, רציניות וטובות, כאילו השלימו את הדמות.

לא יכולת שלא לרכוש לו לאדם הזה מין יראת כבוד – לאופיו, לרצינות שבהליכותיו, שבראייתו, כיצד הקשיב לדברים במין ערות פנימית, כולו ההיפך מצעקנות, מזולות. קשה היה להכירו על נקלה, לחדור אל צפונותיו.
הוא שתק יותר משהיה מותר לו. בשתיקה מילא את חובותיו, חובת חייו כיהודי וכאיש תנועה.
בשתיקה קם ונענה למצפונו ויצא כמתנדב לצבא העברי. בלי רעש עשה שם שליחות רבת ערך בין הפליטים והנדחים, בשתיקה חזר אל ביתו להמשיך ולארוג את חייו בינינו, אלא שכאן, עוד בעומדו על הסף, תקפתו מחלה ממארת – ועם מארת מחלתו המקננת בגופו הוסיף להתהלך בינינו. לא קבל, לא התאונן. עצור בנפשו פנימה, כאילו קיבל את הדין, ובמאור הפנים הרציני, הטוב ששפע מכל ישותו כך ניפרד מאיתנו בדרכו האחרונה לגווע הרחק, על אדמת נכר.

משה ברסלבסקי