צ’רנר דבורה

דבורה צ’רנר

שם משפחה קודם: וגנר
תאריך לידה: 25/03/1914
תאריך פטירה: 17/07/1985
ארץ לידה: ארצות הברית
בן זוג: עזריאל צ’רנר

פיסות חיים
“כל עוד יש שמש, עצים ירוקים ופרחים יפים – אני רוצה לחיות…”, לפני ימים מעטים אמרה זאת דבורה, והיא בתוך כאביה הקשים – לחברה שבאה לבקרה בבית החולים.
משאלתה לא עלתה וחייה תמו בסבל והיא לא שבה ליהנות מיפי נוף ביתה…

דבורה נולדה בארצות הברית, בבופלו, ב-25.3.1914.
בית הוריה – אידה ויצחק – היה בית ציוני חם ופתוח, שעודדה לצעוד בדרך הציונית-חלוצית בה בחרה ואשר הובילה אותה לתנועת “החלוץ”.

בהכשרת “היידסטאר” בניו-ג’רסי מתארגנת קבוצה של עשרים וארבעה חלוצים, שב-1935 עולה ארצה ומגשימה בנען. מאותם צעירים, דבורה היחידה הנשארת כאן.

יופי קרן מדבורה. יפהפייה אמיתית ומיוחדת. עדינת מראה תוכה-כברה. נערה צעירה בין ה”נוער עובדניקים”.
מקרינה סביבה חום ורכות ותרבות אחרת.

משתלבת בעבודה בגן הירק ובמכבסה, וכולה נתונה בה ובחיים החדשים שמסביבה.
והיא תמיד מבינה ועדינה ביחסיה עם הזולת.

אל עזריאל ז”ל נקשרת דבורה עוד בחו”ל, והוא פעיל מרכזי בתנועה. אדם מיוחד, אשר בחייו הקצרים היה רב פועלו.
הקשר המיוחד מביא אותם להקים משפחה, אך תקופת היחד המאושרת נקטעת עם התגייסותו של עזריאל לבריגדה – ממנה שב חולה אנוש.

בתוך הסבל הרב היה גם אושר מיוחד וגדול – עם הולדתו של הבן הלל. אך אין בכוחו של האושר להביס את מחלת האב. וגומלת החלטה לשלוח את עזריאל לארצות הברית לניתוח מיוחד, שאולי יציל את חייו. דבורה מתלווה אליו בדרכו הארוכה, עם תפילה. למחרת נחיתתם בארצות הברית נפטר עזריאל והתקווה מתנפצת…

הלל נשלח לאמו, ועל דבורה עוברות חמש שנים קשות, בהן היא עומסת את פרנסת המשפחה – ועליה לדאוג לאמה המזדקנת שנותרה אלמנה.

ב-1952 חוזרים דבורה והלל לנען. דבורה נושאת את כאבה בתוכה, ובעדינות ומסירות ללא גבול מגדלת את הלל לבדה. איש לא שמע אותה מתאוננת על גורלה, גם כשהחלה סובלת ממחלות שונות – הקפידה לבוא לעבודה – תמיד עם חיוך והתעניינות.

דבורה ומחסן הבגדים – הפכו לחד. אין כמוה יודעת את רזיו, בחריצות ובאהבה. והעבודה היא קודש.
וגם אם הלילות עברו עליה ללא שינה, עם כאבים – למחרת היתה שמחה לבוא לעבודתה, בה הרגישה וידעה שהיא חיונית כל כך.

שנים מעטות לאחר שובה ארצה הגיעה אמה הזקנה לנען, ודבורה, במסירות המיוחדת לה, מטפלת בה באהבה ודאגה, כשלעינינו נרקמת מסכת מיוחדת של יחסים נפלאים של אם ובת.

מרבית חייה הקדישה דבורה לטיפול ביקירים. כאישה אוהבת סעדה את בעלה החולה, אחר כך גידלה לבדה את בנה, ומרבית שנות בגרותה טיפלה באמה החולה.

אצילת נפש ויפת מראה. אהובה על כולנו. כזו היתה עד יומה האחרון. אישה אשר רק טוב היה בה והחיים לא חייכו לה,
אך היא היתה מחייכת אליהם. כזו נזכרנה ונאהבנה.