צפריר דובי

דובי צפריר

תאריך לידה: 10/12/1949
תאריך פטירה: 18/06/2022
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: יהודית חתואל

פיסות חיים
דובי נולד ב-10 בדצמבר 1949, להוריו יטקה ומשה, אח צעיר לעירית.
הוא גדל בנתניה, מול הים, מטרים ספורים מהחוף. עיר ילדותו התאפיינה אז בקשרי שכנות קרובים וחמים, ובבתים פתוחים – זיכרונות טובים שחיברו אותו בהמשך חייו לאווירת הקיבוץ.
הוריו החלוצים, אנשי עמל ציונים, העניקו לשני ילדיהם בית חם, אוהב ותומך, למרות הקשיים של ראשית המדינה והמצב הביטחוני המתוח ששרר אז.

דובי למד בבית הספר היסודי “בארי” והיה תלמיד סקרן ושקדן. לצד הלימודים, ואולי לפניהם, היו כמובן החברים, שאיתם צבר שעות ארוכות במסלול הימי – תפיסת גלים עם קרש מאולתר, שחייה נמרצת לעומק וגלישה מסעירה לחוף.
בתיכון “אורט” למד דובי במגמת אלקטרוניקה. כיאה לילד טוב הוא השקיע בלימודיו, ויכולותיו בתחומים הריאליים בלטו. אולם עיקר עיסוקו היה בפעילות חברתית בתנועת ‘השומר הצעיר’, כחניך וכמדריך פעיל ומסור. מאז ועד עצם היום הזה ממשיכים השמוצניקים הנתנייתים להיפגש.
המסלול התנועתי חינוכי הוביל להגשמה ודובי התגייס לגדוד 50 של הנח”ל.
הגשמתו החלוצית הייתה בקיבוץ געתון, שם נקלט כקיבוצניק מהשורה ועבד בענפי החקלאות – בננות ואבוקדו, ובמפעל.

בשנת 1970 פגש דובי את אסתי, זיכרונה לברכה, שהייתה ילדת חוץ בחברת הנוער. דובי סייע לה בלימודי מתמטיקה ואט-אט נרקמה בין השניים חברות שהובילה לחתונה ולהקמת משפחה.
בגעתון נולד עמית, ובהמשך החליטה המשפחה לעבור למעגן מיכאל – שם החל דובי ללמוד בטכניון במסלול הנדסה חקלאית ומים, ועינת נולדה.
בסיום לימודיו החל לעבוד בתה”ל בתחומי קרקע, חקלאות ומים, והעמיק את חיבורו הטבעי למים, לאדמה ולשורשים. כעבור ארבע שנים במעגן מיכאל עברה המשפחה לגור במושב השיתופי מולדת.

בשנת 1981 נהרגה אסתי בתאונת דרכים. האסון שפקד את המשפחה הצעירה השאיר את דובי עם שני ילדים צעירים מאוד, שאיבדו את אימם.
בחיפושיו אחר הדרך המתאימה עבורם, שתתמוך בתהליך השיקום המשפחתי, הגיעו השלושה לנען ב-1982.

בהמשך פגש דובי את יהודית, שהצטרפה עם ילדיה ויחד יצרו משפחה חדשה עם שישה ילדים. דובי קיבל באהבה ובחיבוק את ענר, דותן, קרן ומורן, והצליח ליצור אחווה משפחתית חזקה. הקשר ההדוק והחם בין כולם היה חשוב לו מאוד, ומסירותו ודאגתו לילדים בלטו תמיד.

בנען עבד דובי תקופה ארוכה במפעל במשרד התכנון, בהמשך עבר לחברת “פרי אור”, ושימש כאחראי על תחום המים, ההשקיה, המאגרים והבארות – תפקיד שביצע במקצועיות רבה והיה לבר סמכא בתחום, כתובת לייעוץ, להדרכה ולפתרון בעיות עד יומו האחרון.

את רוח הנתינה וההתנדבות שספג בבית הוריו ביטא דובי בפעילותו בעמותת “בדרך להחלמה” – בהסעת חולים פלסטינים לטיפולים בבתי חולים.

מאז יציאתו לפנסיה מימש דובי את חלומו “לקרוע את העולם”. אהבתו למסעות, בעיקר למיטיבי לכת, בארץ ובעולם, רק הלכה וגדלה. נחוש לצאת למקומות נידחים ומאתגרים, בכל תנאי מזג אויר ובכל עונות השנה – “בגשם רוח סערה, במצב רוח טוב או רע”.
האפשרות להגשים את חלומו דרך טיולים מרתקים גרמה לו לאושר גדול והתחברה לערכים שעליהם גדל.
עד הטיול האחרון שממנו לא שב אלינו.

דובי שלנו,
נזכור אותך כבן זוג, אבא, וסבא מדהים. סבא של המון ידע וטיולים. זה שכל כך חשוב לו שכולם יגיעו לארוחות שישי בהרכב מלא.

אוהבים אותך ומתגעגעים,
המשפחה שלך – יהודית, עמית, עינת, ענר, דותן, קרן, מורן ושלושה עשר הנכדים