פריימן יחזקאל

יחזקאל פריימן

תאריך לידה: 01/01/1910
תאריך פטירה: 09/06/1984
ארץ לידה: אוקראינה
בת זוג: פנינה פריימן

פיסות חיים
איש קטן היה יחזקאל, איש קטן שעולמו סעור עליו.

עולם פנימי בלתי מובן. רק מעט מסערות נפשו הבנו, שברירי סיפורים באמצע הדרך, סיפורים ללא התחלה וללא סוף.

עיניים קטנות היו לו ליחזקאל, עיניים חכמות. חזק היה גופו הקטן, חזק יותר ממה שידענו.
כשהרגיש שכוחותיו עוזבים אותו, וימיו ספורים, ביקש לחרוט את סיפור חייו. במו ידיו ביקש לחרוט את המילים והמשפטים בשפתו שלו, במילותיו. רצה שנדע, שרצה שנקשיב, שיירשם הכול ולא יימחק.

בזיכרון חד כסכין הוא מפליג הרחק-הרחק למקום הולדתו, בעיירה לודמיר שבאוקראינה – שם נולד ב-1910.
תקופת שלטון הצאר הרוסי. פרעות ביהודים. יחזקאל בן חמש. אביו נרצח ברחוב. האם אינה יכולה לעמוד בעומס ומהגרת לארגנטינה עם כל המשפחה. יחזקאל נשאר לבדו אצל הדוד בעיירה השכנה עד גיל אחת-עשרה.

בן שתים-עשרה הוא נאסף עם עוד עשרות ילדים יהודים יתומים לעלות לארץ ישראל. הילדים נאספים מרחבי הארץ הגדולה ונוסעים לארץ ישראל, במסע שנמשך כשנה. הם מגיעים באונייה לאלכסנדריה, חוצים את המדבר ברכבת, ומגיעים למעון ילדים, בית יתומים בירושלים.

החיים שם קשים. יחזקאל מוצא עניין רק בפינת החי והצומח – שם מגדלים תרנגולות, רוזמרין ומנתור.
הוא זוכר את הברושים הזקופים ואת מדליק פנסי הרחוב – שהוא הגנן של המעון. הגנן קושר את יחזקאל אל סודות האדמה והצומח ואל בעלי החיים.

בן ארבע-עשרה עובר יחזקאל לעמק, לגבעת המורה. בכפר ילדים שבגבעת המורה הוא לומד לחרוש ולנטוע.
הוא אוהב את אדמת העמק, מתעניין בפלחה ומגלה טביעת עין חדה לעצים. אוהב איקליפטוסים, אורנים ולומד לחרוש.
הוא שומע סיפורים מופלאים על ראשית ההתיישבות בארץ ונשבה בקסם עבודת הפלחה. לומד לנהוג בפרדות, לתלוש חומוס רטוב בטל הבוקר ואת סודות גידול האספספת.

בשנת 1926 מופיעים משה פלמן וגלילי אצל קבוצת הילדים שבגבעת המורה וקוראים להם להקים קבוצת עבודה באדמה יהודייה. הקבוצה עובדת בפרדסי פתח תקווה. יחזקאל לומד לקצור בחרמש, מרוויח 50 גרוש ליום.

התנאים קשים, ייאוש אוחז בכולם ומחליטים להתאחד עם קבוצת הנוער העובד ברחובות.

יחזקאל מוביל את הצריפים הראשונים בעגלה רתומה לזוג סוסים, בדרך עפר לאדמת הקבוצה ברחובות – בשליחות משה פלמן. תחושת האחריות הזו מלווה אותו עד היום. בכיסו פתק אל הקבוצה. את הפתק המקומט של משה הוא לא שוכח עד היום.

אחר כך סיפורים על חריש אדמת נען. משק קטן של חלב וביצים, שהם הפרנסה הראשונה של נען, ובהמשך…
הרומן הגדול עם הפרדס.

השנים הראשונות עם הקבוצה בנען הן השנים היפות ביותר של יחזקאל בארץ. אחר כך באות השנים הקשות של בדידות, מרירות וגעגועים עזים למשפחה בארגנטינה.

רק הסיפורים לעצמם נותרים. סיפורים קטועים בעיניים קטנות, מבריקות, ופה קפוץ.

יחזקאל כאילו נאחז בשנים ההן, ונפשו בוערת אי שם בעבר הרחוק – עם בגדי העבודה התלויים על גופו הקטן ופסיעות רגליו מהירות משהו.

ורק בשבתות הוא עוטה בגדי חג ומופיע בינינו בחולצה לבנה ומכנסי חאקי, וקצת חיוך, חיוך קטן לעצמו.