פק (ברשי) טובה

טובה פק (ברשי)

תאריך לידה: 15/03/1913
תאריך פטירה: 01/03/1982
ארץ לידה: פולין
בן זוג: עמנואל ברשי
בן זוג: אריה פק

פיסות חיים
טובה פק-ברשי נולדה בוורשה שבפולין ב-1913, למשפחה ציונית-דתית, שהשפה העברית היתה שפת הבית.

בגיל שתים-עשרה עלתה עם משפחתה לארץ, וכמובן מאליו הצטרפה לתנועת נוער והיתה פעילה ב”הצופים”.
מאוחר יותר עברה עם כל “הגדוד” אליו השתייכה לתנועת “השומר הצעיר” והיתה בין מקימי הקיבוץ הראשון של התנועה – תל-עמל – היום ניר-דוד, בעמק, על גדות האסי, צמוד לסחנה – הוא גן-השלושה.

כאן נולדו שני ילדיה – תלמה וגדעון, וכאן גם איבדה את בעלה עמנואל, שנהרג במלחמת השחרור.

בשנת 1967 עברה לנען והקימה משפחה עם אריה, וכאן נולדה בתם נעמה.

בנען השתלבה טובה בעבודה במתפרה ומאוחר יותר במפעל הממטרות, במחלקת ההרכבה.

בתקופה האחרונה פקדה אותה מחלתה הקשה – עמה התמודדה בגבורה עד יומה האחרון.

* * *

תלמה, בתה, מיצתה את תחושתה בכתב:

אמא – זה לא מישהו שישנו או איננו. היא קיימת ותהיה קיימת כל עוד אני קיימת.
דמותה לובשת צורות ופושטת צורות אך לעולם נמצאת אתי.
אמא של הילדות. אתלטית, דקת גזרה, צחוקה רם ומתגלגל. בחיי הקיבוץ המפרכים של אותה תקופה עת היא סוחבת בעול במאמץ בלתי נלאה. ממלאה תפקידים שונים בנאמנות אדוקה.
ותמיד ישנו איזה חלום, פרטי נסתר, אשר עוד לא התגשם, ואולי יתגשם מחר, ואז יהיה טוב יותר.

אמא של אז, של הילדות, היא ציפייה מתמדת לאבא שיחזור מהצבא לביקור קצר, או אפילו קצרצר, ולמעט רגעים של אושר משפחתי שלם…

וישנו האחר-כך: הימים שבאו מהר מדי ונשאו עמם צער ושכול. המלחמה, האלמנות בטרם עת…
ומיד, בלא לתת לעצמה לשקוע, להרים ראש ולבנות את חייה מחדש.
המכה הותירה צלקות ובאה עת הביניים. עדיין צעירה למראה, עדיין ספורטאית ועובדת במלוא כוחה ואונה, אך הצחוק המשוחרר, חסר המעצורים, מפנה מקומו לצחוק מבוקר אשר דקות של כאב מתמיד מתמשכת בו.

הניתוח להרחקת הגידול הסרטני, ולאחריו תחילתו של מאבק בלתי נלאה, מאבק הדורש את כל כוחות הנפש והגוף, להחזיק מעמד, לא להיכנע, להמשיך בחיי היום-יום. בעבודה, במילוי התפקידים, להיות אם ורעיה…

לנען עברה בתקופת חייה האחרונה. מכונסת בעצמה. נאבקת בעקשנות על כל שעל ושעל בחיים, כדי לשמור על ראש מורם.

כך – מבלי לוותר ולהרכין גו – הלכה במסלול חייה עד נשימתה האחרונה…