סוסק צביקה

צביקה סוסק

תאריך לידה: 30/07/1955
תאריך פטירה: 24/08/2001
ארץ לידה: ישראל
בת זוג: עידית סוסק

פיסות חיים
בחודש יולי, לפני 46 שנים, בקריית אונו, נולדת, תינוק שמנמן, בלונדיני ואנרגטי.
בן לרחל וחנניה סוסק, אח לריקי.

צביקה:
ימי ילדותך, כך שמענו, היו ימים של שמחה, נטולי דאגות. מין ילד של טבע שכזה, שגדל בין שדות ופרדסים ואהב טיולים, וגם ילד ספורט שבילה במגרשי הכדורגל, והכי ילד של חברים: חברים בבית הספר וחברים בשכונה וחברים בכל מקום – כי אתה צביקה וחברים הלכתם תמיד ביחד.

אלינו, לנען, הגעת מיד לאחר הצבא, במסגרת גרעין של בוגרים, שהתארגן לחיים בקיבוץ נערן.
כאן, במקום הזה, שהפך לביתך ברבות השנים עת פגשת את עידית, וכדרך כל הצעירים המאוהבים התחתנתם וכדרכו של עולם, מתוך אהבה, נולדו ילדיכם – שיר ואופיר.

בנען נכנסת למשפחת בים ובמהרה הפכת להיות חלק בלתי נפרד מהמשפחה “הנענית” מהמשפחה המורחבת ברחבי הארץ.

מהתחלה הרגשנו אצלך צביקה את הרצון להיות מעורב במשפחה, בחברה ובעבודה, ואת היותך תורם ככל יכולתך בכל מקום בו אתה נמצא, ממש built in בתוכך צביקה.
ברור מאליו היה לך כי בקיבוץ צריך “לתרום” וזה כל כך התלבש על המהות שלך.
כך שמובן מאליו היה שמילאת שורה של תפקידים: רכז מתנדבים, רכז השקיה בעג”ש, סדרן עבודה, מחסנאי במפעל, רכז ענף הבניין.

אבל כפי הנראה בתפקידים אלו לא הרגשת שאתה ממצה את יכולתך בתחום הנתינה והתרומה וכך עברת לעבוד כחובש במד”א במשך שמונה שנים. שמונה שנים אינטנסיביות של עבודה במשמרות, של התייצבות במקום ובזמן בו נזקקים לך ביותר, ושל נתינה מקסימלית לחברה.

לפני כשנתיים, בעקבות אסון מותו של אדי, שפקד את משפחתנו, חזרת לנען והשתלבת במפעל כקניין במחלקת הרכש. בעבודה זו, כמו בקודמותיה, נתת את כל כולך והמבצע האחרון אותו נטלת על עצמך היה ריכוז שנת בר המצווה של הכיתה של אופיר.
רק מי שמתנדב ועושה יודע להעריך את המרץ והאנרגיה אותם השקעת בכל אשר נטלת על עצמך.

אין לנו כל הסבר למרחק הקצר בין תאוות החיים שכל כך אפיינה אותך למוות הפתאומי שנחת עליך ועלינו, כי אם היה הסבר אולי אפשר היה להבין איך חזרת בבוקר – מאושר ומלא חוויות, מטיול בר-המצווה המשפחתי ללונדון ופריז ובערב הותרת אותנו יתומים…

לא היום נדבר ונספר עליך בלשון עבר אבל היום נזכיר לעצמנו ולכולם את חוש ההומור, האופטימיות, השיחות המעמיקות, הניתוחים הפוליטיים והחברתיים, הבדיחות והסיפורים עם החברים על המרפסת שלנו ובמועדון ב”פרלמנט” יום שישי בערב.

בעבודת “השורשים” של הילדים כתבת שצריך ליהנות ולבלות כמה שיותר, כי החיים קצרים וחבל לבזבז אותם, כי החיים יפים וצריך למצות אותם. כך באמת חיית.

השארת אחריך משפחה מלוכדת, הרבה חברים אוהבים,
ואותנו – עידית, שיר, אופיר וספייק.