סויטלמן ברוך

ברוך סויטלמן

תאריך לידה: 01/10/1911
תאריך פטירה: 09/03/1948
ארץ לידה: רוסיה
בת זוג: רבקה סויטלמן

– נפל על משמרתו בנען –

פיסות חיים
ברוך נולד בראש השנה תרע”ב בקייב, רוסיה. התחנך באווירה ציונית. מילדותו נכסף לארץ-ישראל.
בבית הוריו למד תנ”ך, עברית ולימודים כלליים. חבר הסתדרות “השומר הצעיר” הרוסי בשנים 1922-1925.

ב-1925 עלה לארץ באונייה “צ’יצ’רין”. בבואו לארץ היה בהכשרה באיילת-השחר ובכפר הנוער בן-שמן.
משם עבר לקבוצת כנרת ואף ניסה לייסד קבוצה עצמאית בבני-ברק.

עוד בבן-שמן התחבר לקבוצה הראשונה של “הנוער העובד”. אחרי כן עבר לנען, והיה מסור בה לענייני המשק והבטחון. חבר ה”הגנה”. במאורעות 1936 היה נוטר בחניתה.
עשה נפשות לרעיונו של “הגנה מתוך התקפה” והצטרף לכיתות הפו”ש.

גבה-קומה ושזוף-שמש ורוח, איש אמוציה ורפלקסיבי, בלתי-תלוי ומקורי ביותר.
איש–אדמה מובהק. ער לשאלות פוליטיות. דגל בתרבות הכפרית.
בכל הליכותיו ומעשיו היה מגשים את ערכי-היסוד של תנועת-העבודה. כשהיה משוכנע בדבר-מה עמד על שלו בתוקף ובלי משוא-פנים.

עם זאת היה חבר וידיד טוב. שוחר ספרות. בדבריו על “השוויון הפנימי” בקבוצה גילה יכולת ניתוח ותפיסה בהירה של עיקרי-דברים, צירוף פכים קטנים וגיבושם לאספקט מחשבתי.
ברשמיו על ימיה הראשונים של חניתה כתב: “לא אבק האדם גם כאשר כדור-המוות מנצנץ…
זקוף קומה יעמוד האדם העברי מול הגורל”.

נפגע מכדור תועה ונפל בשעת שמירה בנען, ובאדמתה מצא את מקום קבורתו.

* * *

עם מותך

…הלכת ברוך, עזבתנו… עדיין ממאן הלב להשלים…
מה חרדתי לך כל הימים בשוכבך במיטתך, נאבק עם מר-המוות, והלב האמין כי בכוח רצונך החזק לחיים תוכל למוות – ולא יכולת…

יש ונדמה כי לחניתה נסעת, או הנך שם בשדות-הפלחה הרחוקים, ועוד מעט תיפתח הדלת ואתה תופיע על הסף, מתלוצץ, זוהר…

… אולם כל זה אינו אלא חלום והמציאות קשה היא מנשוא. ועל הכול – החרדה לילדים.
כמה שקטה ומאושרת הייתי בראותי אותך עם הילדים! גאה הייתי שלילדים שלנו יש אבא כזה! ידעתי מה היית יכול להאציל עליהם מרוחך…

ועכשיו… יעל עוד תזכור את אבא, אבל הן אריה כה קטן עוד הנהו – ומה דמות תצטייר בנפשו מאבא שלו? ואיך אוכל לנטוע את האהבה וההערצה שהיית ראוי להם, בלבבם אליך…
– ובאים ימי ההולדת לילדים, והעיניים מבקשות ומחפשות אותך על-יד השולחן, במעגל…
– ואינך…
– וטרקטור רועש בצאתו לעבודה ומעלה את זכרך… וגשם יורד ומרווה תלמים שכבר לא אתה חרשת אותם… ומעגל מצטופף בחדר-האוכל…
– ובכל אלה אינך… הייתכן?!

לא קלים היו חייך, בקבוצה בה נאבקת על אמת-חייך, על הדרך.
באיזו גבורה ידעת לעמוד בכל אלה ולהתגבר, ולא אחת – יחידי במערכה!
– ידענו שנות אושר בחיינו המשותפים. ידעת להעניק אושר ואהבה.
– אבל כה מעטות היו השנים…

ועתה נדם קולך, ברוך. נדם קולך הערב שהיה משתפך לפעמים בשירה העולה מעומק הלב.
ועידוד ונחמה אשאב מהילדים שיגלמו את דמותך הטהורה.

רבקה (אשתו)

* * *

איש עמל ותנועה

באונייה צ’יצ’רין, אשר הגיעה ארצה בתחילת הקיץ, ב-1925, עלתה גם משפחת סויטלמן מקייב, והילד ברוך בתוכה. תנאי הנסיעה באותה אונייה ישנה היו קשים, הדוחק והצפיפות כמעט כבאוניית מעפילים בתקופתנו – המוני אדם מילאו את בטן האונייה ואת סיפונה.
אבל למרות הדוחק והצפיפות שקקה האונייה חדוות חיים. באונייה זו נסעה קבוצת חלוצים גדולה, אולי מהאחרונות שיצאו מרוסיה, והיא היתה למרכז המשיכה לנוער ולילדים, והפיחה רוח מרוממת בכל ימי הנסיעה (חבריה הצטרפו בארץ ליגור ולקבוצת גשר של אותם הימים).
ומי יודע אם באותם שבועות הנסיעה לא ספג כבר הנער הצנום והער את רוח החלוצים, משהו מאותה רוח שפיעמה באותם הימים בתנועה החלוצית הגדולה בגולה, וקשר קשר גורל גם באלה שראו חזות הכול ביצירה שיתופית בארץ…

ב-1933 הגיע ברוך לנען, ונדמה לי שהוא אשר הביא עמו למשקנו את הפלחה. זכורני, בימים הראשונים לבואו, עבד בגן-הדר ב’, אבל לא בפרדסנות הרגילה, אלא כפלח היה צועד בין שורות מטעי ההדר, כשהוא נושא משך-הזרע, ובצעדים כבדים ובתנועות קצובות של זרועו היה מפזר את גרעיני התורמוס בין השורות.

ומאז היה ברוך לכוח דינמי בפיתוח משקנו החקלאי. הוא בא לנען מצויד עם מסורת של עבודה חקלאית, לאחר הכשרה יסודית בבן-שמן כחניך, לאחר הכשרה חקלאית באיילת-השחר ולאחר נסיון של יצירת קבוצה, וכל אלה הצטרפו באותם הימים לנכס חשוב ומפרה. ואת כל אלה ואת עצמו כולו שיקע בבואו לנען במשקה, בשדותיה.
כאן היה עדיין הכל קטן ודל. חסרו לו המרחבים שספג בנפשו בשדות אוקראינה מולדתו,
ואחר-כך בשדות הגליל והעמק. אבל הוא לא רצה לוותר עליהם גם כאן. ואם חסרו השטחים ליד הבית, לא שקט ולא נח, יצא לבקשם בריחוק מן הבית, והוא מצאם – בגן-יבנה, ואחר-כך באדמות גוברניק וגזר.
הוא חונן בתנופה וברוחב של איש שדות – פלח בכל רמ”ח אבריו.

עקביות ועצמאות ציינו את אופיו. יסודי היה ועקשן כאיכר זה ששורשיו שלוחים עמוק בקרקע המולדת.
מכאן נבע אותו בטחון, שלא תמיד היית משלים איתו בנקל. אבל תמיד עורר הקשבה ועניין, כי משלו נתן, מתוכו…

ואיש ההגנה היה ברוך, וההגנה חלק אורגני בחייו, בקשריו לשדה. מחניתה ועד מחנות הפלחה המבוצרים – תמיד דרוך ונכון.

איש-עמל, איש-הגנה ואיש-תנועה בכל מהותו, חלוץ בכל שטחי היצירה.
בימי מלחמה חמורים, מלחמה לחיים ולמוות שכלנו אותו…

ישראל גלילי (ביום השנה למותו)