סובול דב

דב סובול

תאריך לידה: 08/01/1911
תאריך פטירה: 14/09/1980
ארץ לידה: גליציה
בת זוג: שרה סובול

פיסות חיים
דב נולד בקפישובה, כפר קטן בסלובקיה, בגבול גליציה, ביום ח’ בטבת תרע”א, 8 בינואר 1911.

לאביו היה בית מלאכה לבגדי איכרים – היה חייט במקצועו. לדב היו שישה אחים ואחיות.
כל המשפחה נספתה בשואה, ורק דב נשאר הודות לכך שהיה בהכשרה, בה שהה בכמה מקומות, ועלה ארצה באביב 1939, לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בהכשרה הכיר את שרה אשתו. הם הגיעו ארצה בעלייה בלתי-ליגלית של תנועות הנוער החלוציות.
באונייה היו כ-450 איש. הם ירדו בחוף שפיים, ומשם לנען.

כאן עבד דב תחילה בפרדס, אחר כך בחקלאות ב”גוברניק” (כיום גזר) וביבנה, במחצבה בבן שמן ובבניין המשטרה ברחובות.

בשנות הארבעים עבד דב במכבסת החוץ בנען – אז כיבסו את הכביסה עבור חיילי בנות הברית.

ב”שבת השחורה” היה דב בין עצורי לטרון. הוא הרגיש ברע ועבר שם טיפול. לאחר מכן, ב-1948, נתגלה אצלו פגם בכליה ונאלצו להוציאה. מאז עבד בחייטות עד לימיו האחרונים.

איש ישר, צנוע בהתנהגותו, בעל ואב מסור למופת. מטפל באהבה במשפחה ענפה ומכובדת.
דב היה איש נוח לבריות. רבים פנו אליו אף מחוץ לשעות העבודה, לעשות תיקון פה ותיקון שם…
יחס מיוחד גילה כלפי המשרתים בצה”ל. בשבתות העמיד עצמו לרשותם.

בשנים האחרונות היה מוגבל מאוד עקב מחלתו הממושכת. ברגע שהתאושש והרגיש הקלה התייצב מיד במתפרה למלאכתו. רוב שנותיו ישב רכון על מכונת התפירה ומתאימה לו אמרתו של ר’ נפתלי מרושפיץ זצ”ל, שהיה אומר: “ריבונו של עולם, אתה עדי כי את הישן אני מתקן ואת החדש לא מקלקל…”

חסרים אנו את דמותו השלווה, המשככת, את החדווה העצורה, את תבנית האבהות הרכה, את המסירות הבלתי נדלית, האדם שידע לקרוא בלב הבריות, רחוקים כקרובים, והוא כולו איפוק ומתכנס בעצמו…