נעמתי שמחה

שמחה נעמתי

שם משפחה קודם: קופשיטק
תאריך לידה: 01/12/1913
תאריך פטירה: 17/01/1996
ארץ לידה: בלארוס
בת זוג: גיטקה נעמתי

פיסות חיים
שמחה נולד ב-1913 בעיר מינסק. אביו היה החזן הראשי של העיר שמנתה אז כ-500,000 יהודים.
כבנו של החזן נשלח שמחה ללמוד ב”חדר”. הוא שנא את המלמד אך התאהב ביהדות.

לאחר שאביו נאסר על ידי הקומוניסטים החליטה המשפחה לנסוע לפלשתינה.
ב-1925, מצוידים בכמה שקי תפוחי אדמה, בשר משומר וסרטיפיקטים, הגיעו לאודסה ומשם לנמל תל אביב.

המשפחה – שלמה החזן, חיה אשתו, אברהם הקטן ושמחה הבכור – השתקעו בחיפה.
שמחה נשלח לבית הספר מקווה ישראל, ולאחר סיום הלימודים עבד כפועל בפרדסי רחובות.
הוא היה “שד” בעבודה וניצח בתחרות הגומות אפילו את הפועלים הערביים.

בשנת 1933 הגיע לקבוצת הנוער העובד שהתיישבה בנענה.
ב”קרב” הגדול על שם הקבוצה הפסיד ל”נעניסטים”, אך הוא כמובן לא ויתר ושינה את שם משפחתו ל”נעמתי” על שם “נעמה”.

ב-1933 ירד לסדום כעובד חוץ, ולאחר עלילות רבות התגייס ב-1942 לצבא הבריטי.
הוא נפצע בחזית המערבית בלוב והובהל לבית החולים בקהיר.
האחות שטיפלה בו היתה גיטקה, חיילת האי.טי.אס (יחידת הנשים של הצבא הבריטי).
הם נאלצו להיפרד זמנית ב-1944, כאשר שמחה נשלח לחזית הסניו באיטליה.

באחד הקרבות העקובים מדם, ולאחר שזרק שני רימונים, נשמעה לפתע זעקת הקרב הידועה – “קדימה נעמתי”! האגדות מספרות שהגרמנים נבהלו מהצעקה חסרת הפשר ומיהרו להיכנע.

שמחה חזר מהקרבות והתחתן עם גיטקה, שהיתה ממייסדות קיבוץ גבעת השלושה.
בשנת 1950 חזרו גיטקה, שמחה וילדיהם – שלומית ואורי – לנען.

שמחה שנא את השגרה וניצל כל הזדמנות לקפוץ לסדום, לחולתה, לשארם-א-שייך ועוד ועוד… בתחילת שנות החמישים היה מעמודי התווך של “חבורת האש”.
השתתף בעשרות קומזיצים ושר משירי ארץ ישראל.
את אהבתו לשירה ולחזנות ואת קולו הצלול והחזק – ירש כמובן מאביו החזן.

שמחה עבד בחקלאות, בחרובים, ולאחר מכן עבד שלושים שנה במפעל. ויש אומרים שלא אחת, בבקרים החשוכים, הדהדה זעקת הקרב הנושנה: “קדימה נעמתי”! באולמות המפעל, כאשר שמחה מנסה להשיג את עצמו בעבודה.

בשנות השישים נפצע שמחה בתאונת דרכים קשה, וגיטקה טיפלה בו באהבה ומסירות אין-קץ, לימים, כשחלתה, החזיר לה כפל כפליים.

לאחר מותה שקע בעצמו ומצבו הלך והדרדר. והנה שוב, שמחה, שקלט את העולים של שנות החמישים, מצא את גאנה, מהעלייה הרוסית. הם חיו באושר כמה שנים, וכשחלה סעדה אותו עד יומו האחרון.

להתראות לך אבא…