נעמתי גיטקה

גיטקה נעמתי

תאריך לידה: 15/03/1908
תאריך פטירה: 31/03/1989
ארץ לידה: ליטא
בן זוג: שמחה נעמתי

פיסות חיים
מתוך דף שיצא בשלושים למותה

גיטקה נולדה ב-1908 למשפחת עובדי אדמה בליטא, בעיירה קטנה ליד קובנה – משפחת האיכרים היהודים היחידים בליטא.

בגיל שבע-עשרה עזבה את הבית ועלתה כחלוצה לארץ ישראל. מיד עם בואה הצטרפה לפלוגת עין-חרוד. שתי הפלוגות יחד ייסדו את קיבוץ גבעת-השלושה, בשנת 1927.

גיטקה עבדה בכל עבודה קשה – ניפוץ חצץ לכבישים, בפרדסים ועוד. בימים ההם רק מעטים קיבלו יום עבודה – גיטקה תמיד היתה מהעובדים.

אחרי תקופת הכשרה בבית החולים “הדסה” בתל אביב קיבלה על עצמה את העבודה עם תינוקות.
מסירותה לעבודה לא ידעה גבול.

בשנת 1942 התנדבה לצבא הבריטי ושירתה בו כאחות בבית חולים בקהיר.

בשנת 1945 חזרה לגבעת-השלושה ושם הקימה בית עם שמחה מנען. גיטקה חזרה לעבודה בבית התינוקות – עבודה בה המשיכה עם המעבר לנען. היא המשיכה בעבודה זו עד לגיל מתקדם.

ומאז – גיטקה במפעל. למרות מחלתה הקשה בשנים האחרונות, יצאה בוקר-בוקר לעבודה, כמעט עד היום האחרון.

גיטקה היתה אישה עדינה, אשת ספר. פנתה במאור פנים לכל אדם. רבים-רבים היו חברים קרובים לגיטקה, וגיטקה חברה לרבים. גיטקה היתה אם ואישה למופת.
אם נרצה להגיד כל שאנו חשים כלפיה במילה אחת – נאמר מכל הלב – תודה!

* * *

בדף שיצא ביום פטירתה ביקשו בני משפחתה לפרסם במקום המילים הרגילות את
שיר העבודה שכתב גדעון ארז לחג ה-55 לנען – שהוקדש בהערצה לאחרוני דור הנפילים.

אין צורך בשעון, לבד היא מתעוררת,
ומסדרת ת’מיטה יפה.
“צריך להזדרז”– בלב היא מהרהרת
ובמהירות עושה לה כוס קפה.

אחרי חמש דקות היא כבר על ה”קלנוע”
דוהרת על הכביש אל המפעל.
בגשם או בקור, מאומה לא ירתיע –
להיות בזמן בעבודה זה כלל!

הלילה כה אפל, הבוקר עוד רחוק,
אך יש עקרון אחד קדוש,
עליו לא תעבור, אצלה ממש זה חוק
להיות כעבודה ברבע לשלוש!

בחושך מגששת, מוצאת את הכפתור.
בחדר-הרכבה עולה אז אור.
קשה להאמין, אך יש לכך עדים –
עובדי משמרת לילה בצינור.

כמו קוסם אשף, יוצרת ממטרות
מערמות גדולות של חלקים.
צריך להזדרז, לגמור את המִכסה –
מילת הקסם פה היא “הספקים”.

בחוץ עולה השמש, אך היא עודה עובדת –
צריך כאן להספיק לגמור הכול.
הצעירים קוראים לה אל ארוחת הבוקר,
עונה: “תודה, לא בא לי לאכול…”

חוזרת אל החדר לקראת הצהריים
גם כאן לא חסרה לה עבודה:
משקה את הגינה, אופה עוגה או שתיים,
וגם סורגת כובע לנכדה.

אחרי הצהריים היא שוב על ה”קלנוע”
עובר ושב היא מברכת בנימוס.
אבל אינה עוצרת, היא ממשיכה לנסוע
אל המפעל, כי יש היום גיוס…

הלילה כה אפל, הבוקר עוד רחוק
אך יש לה עקרון אחד קדוש.
עליו לא תעבור, אצלה ממש זה חוק
להיות בעבודה ברבע לשלוש”…