ליברנט חיים

חיים ליברנט

תאריך לידה: 21/03/1909
תאריך פטירה: 26/01/1999
ארץ לידה: פולין
בת זוג: נחמה ליברנט

פיסות חיים
סבא חיים נולד ב-1909 ביאנוב פודלסקה, בעיר שהייתה מחולקת בין גויים ליהודים.
האנטישמיות לא הורגשה כמעט ברחוב היהודי.

הבית היה בית ציוני, וחיים השתתף בהתרמות לקרן קיימת לישראל, בעיקר לקראת ט”ו בשבט.
סבא התחיל לבקר ב”חדר” מגיל שלוש, וזה היה עיקר חינוכו היסודי. בהיותו בן חמש, במלחמת העולם הראשונה, ברחו הוריו מפחד הגרמנים לכיוון רוסיה ורק לאחר ארבע שנים חזרו לביתם.

בגיל הנעורים הצטרף למועדון החלוץ בגרוכוב שבפולניה, והיה ברור לו שהוא מצטרף לחבריו שרצו לעלות לישראל, לאחר שיהיה ב”הכשרה” לקראת החיים בארץ ישראל.

כאשר עלה לבסוף ארצה זה היה ערב מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, כך ניצל חיים, אך כל משפחתו, עד האחרון שבהם – נספתה בשואה.

כשהגיע ארצה באונייה שנתפסה על ידי הבריטים, היה בהסגר בחיפה ולאחר שחרורו החל לנוע בארץ עד שהגיע לנען, בה חיה סבתא נחמה, אותה הכיר עוד מההכשרה.

כאן בנען בנה יחד עם סבתא את משפחתו וביתו.

בנען החל לעבוד בקטיף בפרדס, אך לאחר זמן קצר נתגלו כשרונותיו כנגר, אותם רכש עוד כנער שוליה בנגריה של קרובים, ואחר כך כנגר ב”הכשרה” בגרוכוב, והוא עבר לעבוד בנגריה.
סבא עבד שנים רבות בנגריה, ותמיד התגאה במעשה ידיו כנגר. הוא שאב קורת רוח וסיפוק מקצועי מן הכורסאות, שבנה במו ידיו ומכוננית הספרים אשר שימשו אותו בנאמנות עד הימים האחרונים.

עם העברתה של הנגריה למקומה החדש, עבר לעבוד במפעל הממטרות, מקום עבודה אותו אהב ואליו שמח ללכת יום יום עד יומו האחרון.

סבא היה איש שמח ועליז, השתתף במסיבות והופיע בחגים וארועים שונים במשק.
חבר קבוע בלהקת ה”שרלה” המפורסמת של הוותיקים שרקדה בחתונות בנען, איש חברותי שידע לשמח בכל ארוע בו השתתף.

את אהבתו למוסיקה, חזנות ומוסיקה חסידית וגם מוסיקה קלסית, בעיקר אופרות, העביר לילדיו ולחבריו הקרובים.
היה עורך מדי פעם ערבי חזנות בביתו שנמשכו שעות ארוכות.

למרות שלא הוא ולא סבתא נחמה זכו בהשכלה תיכונית, בכל זאת העריכו מאד השכלה ודעת וגם בשנים שהפרוטה לא היתה מצויה השקיעו בספרים ואנציקלופדיות להרחיב את אופקי ילדיהם.

לסבא חיים ולסבתא נחמה נולדו שלושה ילדים: אבנר, זלמן ואסתר.

גם המכות שניחתו עליו עם פטירתם של זלמן בנו וסבתא נחמה, לא שברו את רוחו.
הוא קבר את כאבו עמוק בליבו, ושמר על רוחו האופטימית ומזגו הטוב.

שנים אחר כך, רווה נחת מנישואי הילדים והתרחבות המשפחה.
אהבתו הגדולה וגאוותו הייתה הנכדים. קשר מיוחד היה לו עם יעל, בת הזקונים של אסתר ואמנון.

כל השנים ביתנו היה לו בית שני, בזכות אמא שטיפלה בו במסירות רבה ודאגה לצרכיו עד יומו האחרון.
נזכור אותך סבא באהבה.

יהי זכרך ברוך!