לוקוב אברהם

אברהם לוקוב

תאריך לידה: 14/02/1909
תאריך פטירה: 20/05/1979
ארץ לידה: רוסיה
בת זוג: שרה לוקוב

פיסות חיים
אברהם נולד ברוסיה בשנת 1909, להוריו שלמה ובאסיה לוקוב.
האב והאחות הבכירה עלו לארץ ישראל בשנת 1923, האם ושתי אחיותיו האחרות עלו בשנת 1925.
המשפחה גרה בפתח-תקוה, ואברהם התחיל לעבוד בפרדסים ובעבודות שונות לפרנסת המשפחה.
בשנת 1934 נשא לאשה את שרה. המשפחה הצעירה עברה למושב “בהדרגה” שבקרבת פתח-תקוה.

בשנת 1942 עברה המשפחה לנען. ב-1950 לערך התחיל אברהם לעבוד בחברת “מקורות”, והמשיך בכך עשרים וארבע שנים. מטעם חברת “מקורות” נשלח לניהול עבודות באפריקה.
עשה בשליחות זו במשך חמש שנים – פעמיים בניגריה ופעם באוגנדה.
כשיצא לגמלאות השתלב בעבודה במפעל בנען.

לאברהם ושרה נולדו בת, שני בנים ושלושה נכדים.
הבת, שלומית ז”ל, נולדה בשנת 1935 ונהרגה בתאונת-דרכים בשנת 1956.
הבנים: יורם – נולד בשנת 1940, ודוד – בשנת 1946.

אברהם נפטר ב- 20.5.79 לאחר מחלה קשה והובא לקבורה בבית העלמין בנען.

* * *

הגיגים לזכרו של אברהם – במלאת שנה לפטירתו – דבורה אריאלי:

כל חייו חייב אדם לתת לעצמו דין וחשבון על מעשיו. עם פטירתו עושים בני משפחתו, חבריו וידידיו סיכום פעולותיו ומעשיו.

קצרים חיי האדם אך מלאי מעש, כל אחד בדרכו שלו.
דרכו של אברהם היתה סוגה בפעילויות, בעבודה קשה ובעמל רב, אך לא תמיד סוגה בשושנים.
הוא לא אהב להיות מהבינוניים, תמיד ניסה להתקדם ולהוכיח עצמו, והוא שאף בכל מאודו להגיע להישגים. לפיכך לא מנע מעצמו לנסוע מרחקים גדולים, למקומות שממה, אם אך ידע כי שם מחכה לו משימה מעניינת, ביצוע עבודה לה יוכל לתרום מכשרונותיו.
ואכן היה לו כושר-ארגון, תכנון, מחשבה, התמדה – ובעיקר אחריות. אי יכולתו להתפשר עם הבינוני, עם הזורם באפיק נוח, עם האדישות – הביאה אותו לעתים להתנגשות עם הסובבים אותו. אך כזה היה אופיו ולכן הגיע להישגים.

*
בסוף חייו הורגשה בו עייפות, מעין עייפות להילחם בכורח החיים, המגבלות שכופה הגיל.
נכפה עליו להאט פעילותו, להודות כי חלה ירידה בכוחות הגופניים. וזה היה לו קשה מאוד. דבר זה הורגש בכל פגישה אתו. כבר לא היה אותו הלהט בעת סיפור בדיחה, או בעת הצגת שאיפות והישגים. עד ימיו האחרונים המשיך למלא משימות שהוטלו עליו וחיפש כל דרך לברוח מהבטלה.
חיי כל אדם נקטעים בסבל כה רב. ברגעיו האחרונים לא חדל להודות לשרה, רעייתו, על מסירותה ודאגתה הרבה, והורה לה ולבני המשפחה להמשיך בחיים בראש מורם. כי כך רצה הוא תמיד להיראות וכך רצה שייראו יקיריו.

יהי זכרו ברוך!