לבינגר שרה

שרה לבינגר

תאריך לידה: 14/04/1913
תאריך פטירה: 22/05/1998
ארץ לידה: ישראל
בן זוג: גד לבינגר

פיסות חיים
שרה נולדה בשנת 1913, מיד עם הגיע משפחתה לחופי ארץ ישראל, אליה עלו מתימן.
ילדותה עברה עליה במושבה גדרה, בין שדות ובוסתנים ובבית שלא ידע מחסור.

הבית היה דתי וערכי, ספוג בתרבות התימנית, והמשפחה חמה ומלוכדת.

במלחמת השחרור איבדה שרה את אחיה הצעיר. עם שאר המשפחה קיימה קשר הדוק ואוהב, וזו פזורה ברחובות, בנתניה, באלונים ובעין-המפרץ.

בשנים האחרונות נפרדה מהקרובות לה ביותר והן אחיותיה – “האחות חנה” ו”אחותי אסתר”, פרידה שציינה אצלה סיומה של תקופת-חיים. זאת הבהירה לנו שוב ושוב.

צומת חשוב בחייה היה בהחלטתה להצטרף לקן “הנוער העובד” ברחובות, בו רכשה את השכלתה ואת דרך החיים אשר הביאה אותה לחיי הקיבוץ בנען. אביה לא מחל לה על כך עד סוף ימיו.
במסירות אופיינית והשלמה מוחלטת אימצה את דרך החיים הזו, ספוגה בערכים לאומיים וערכי עבודה.
מסירות, נאמנות וחריצות אפיינו אותה בכל ענף בו עסקה בנען, אליה הגיעה חודשים ספורים לאחר עליית הראשונים על הקרקע, והיתה שותפה מלאה בבניין הבית הזה.
כאן הכירה את אבא ואתו הקימה את ביתה.

עבדה כאורזת תפוזים בפרדסי רחובות, אקונומית בתקופות מחסור קשות, מטפלת שלא היתה כמוה, מבשלת בעלת נשמה, ולבסוף המעבר למפעל בו עבדה ב-30 השנים האחרונות.

חיינו כילדיה היו שזורים בסיפוריה מתקופות שונות אלו בחייה: על צעידתה הרגלית בין הפרדסים לרחובות, אותה נאלצה לעשות מפעם לפעם, והסכנות הכרוכות בכך, על מחלקת הפלמ”ח ששהתה כאן והטילה עליה בלילות לבשל להם תרנגולות אותן השיגו היכן שהשיגו, ואת “סובחי” המיתולוגי אשר בזכות קשריה החמים אתו הושגו מצרכים למטבח אשר לא ניתן היה להשיגם באותם ימים.

הקן המשפחתי אשר היה בסביבתה המידית היה מקור אושר ושלמות עד יומה האחרון, קן אשר טיפחה באדיקות. “ארוחות-ארבע” שמספר המשתתפים בהן הלך ותפח עם התרחבות המשפחה, והעשרת התפריט במאכליה שהפך לאירוע גסטרונומי משפחתי בכל מוצאי שבת.
היא עקבה על דרך הרגלי האכילה של כל אחד מנכדיה ואף אחד לא נמלט מבחינתה ודאגתה עד יומה האחרון.

אמא התאלמנה בגיל צעיר מאוד, אך מאותו יום בו נפטר אבא, התמסרה כולה למשפחתה ולעבודה ואלו מילאו את כל ישותה.

אמא זכתה לחבק את דלית וישי, אשר הגיעו מניו-זילנד, היא זכתה לחבק את עדי, שהגיע מארצות הברית, וכך, ברגע נדיר בו כל נכדיה סביבה, כשהיא צלולה ובלתי תלויה, בביתה שלה – עברה מעולמנו.

תודה לך אמא וסבתא – על כל מה שהיית…

הילדים והנכדים