כפרי זינה

זינה כפרי

שם משפחה קודם: קאליש
תאריך לידה: 01/09/1917
תאריך פטירה: 12/12/1981
ארץ לידה: פולין
בן זוג: דוד כפרי

פיסות חיים
במסלול חייה של זינה בולטים סימני ההיכר הטיפוסיים לאותם בני הנעורים בישראל אשר שמו עצמם אדנים למסילה שהובילה את תקומת המדינה ואל כל אשר נבנה בארצנו – מן המסד בטרם קמה המדינה.

זינה נולדה בפולין ב-1.9.1917, ולאחר שהות קצרה בגרמניה, הגיעו האם – איטה קאליש – ובתה לארץ ישראל, בשנת 1933.

האם עשתה כל מאמץ אפשרי כדי להעניק לבת חינוך נאות, אף על פי שהדבר היה כרוך בהוצאה כספית רבה.
זינה התקבלה כתלמידה בגימנסיה “הרצליה”. כאן נפגשה עם חברים וחברות לספסל הלימודים שכבר התעוררה בלבם המשיכה לתנועת העבודה. זינה התחברה לתנועת הנוער “המחנות העולים” וכבת גרעין של התנועה עלתה להגשמה, לקיבוץ.

יחד עם גרעין ההכשרה שלה הגיעה לנען ב-1936. היא נסחפה עד מהרה במתח הסוער של נען הצעירה והתוססת, הכירה את דוד כפרי, ממייסדיה ומעצביה של נען, והם החליטו להקים משפחה. עם השנים נולדו למשפחת כפרי שלוש בנות: ענת, אילת ונעמי.

בנען נפתח מסלול דרכה של זינה כאשת עבודה, כמתנדבת בתחום “ההגנה”, כפעילה בהוראה – ותמיד תוך שילוב עבודה בענפי המשק, הוראה ולימודים.

בשנת 1938 יצאה קבוצת חברים בשליחותה של נען לעבודה בדרום ים המלח, חבל סדום.
זינה התנדבה להשתתף בקבוצה זו ועמדה בכך במאמץ פיזי רב, אך בכבוד.

בשנת 1942 התגייסה לפלמ”ח, לפלוגה ה’, עברה קורס למקצוע הקשר והמשיכה לפעול בתחום זה.

שנים עבדה במכוורת וכן בגן הירק.

יותר מאוחר השתלבה בעבודת החינוך בקרב בני נוער ובבית הספר היסודי. היא הדריכה חברות נוער עולה. לימים הוטל עליה להורות את הלשון האנגלית, מקצוע הוראה בעייתי, שכן התלמידים היו רגילים “להתפרפר” בעת שיעורי האנגלית. זינה זכתה להצלחות ובמקביל לכך הורתה אנגלית גם בחוגים של חברים בוגרים. כל העת המשיכה ללמוד באוניברסיטה.

ישרת דרך, אישיות בפני עצמה. מקפידה על עצמיות ביטוייה, אפילו רואים בכך מעין יציאת דופן.
צמאה לדעת ומכאן גם כושר ההתמדה והחריצות בלימוד.

נתברכה בתבונת כפיים. היתה מאושרת להקביל פני בני משפחתה במיני מאפה ומִבשל מעשה ידיה ואף להשתבח ב”פרי היצירה” הטעים לחיך.

בחודשים האחרונים לחייה זכתה זינה לשתי שמחות – נכדה חדשה – בת לאילת ושלמה, ונישואיה של הבת הצעירה, נעמי. מתוך הפנים והגוף המצטמקים והולכים במחלה הקשה ניבטו העיניים הבורקות-צעירות כאומרות: “זהו! זכיתי!”

יהי זכרה ברוך!